טיפול הוליסטי – איך הוא עובד ומה ההבדל בין טיפול בסימפטום לטיפול באדם השלם?

אחת השאלות הטבעיות כששומעים על טיפול הוליסטי היא: איך זה בעצם עובד? האם מדובר בשיטה מסוימת, בטיפול רגשי, בעבודה עם הגוף, באנרגיה – או בשילוב של הכול?

התשובה היא שטיפול הוליסטי אינו טכניקה אחת. הוא קודם כול דרך להסתכל על האדם ועל השינוי: לא להניח שהקושי שמופיע בחוץ הוא כל הסיפור, אלא לבדוק אילו רבדים משתתפים ביצירתו ובהחזקתו.

הסימפטום הוא נקודת הכניסה – לא תמיד סוף הסיפור

אדם יכול להגיע בגלל מתח, חרדה, תחושת ריקנות, תקיעות, קושי בזוגיות או חוסר כיוון. זה הדבר שמפריע עכשיו ולכן ממנו מתחילים.

אבל אם אנחנו עובדים רק על "איך להפסיק להרגיש את זה", אנחנו עלולים לפספס את המבנה שמתחת. לפעמים הסימפטום קשור לדפוס חוזר. לפעמים לאמונה. לפעמים לעומס מציאותי מאוד. לפעמים למערכת יחסים. ולפעמים לכמה גורמים שפועלים יחד.

טיפול הוליסטי מנסה לברר את המכלול בלי למהר לקבוע מראש מהו המקור.

המודל הביו-פסיכו-סוציאלי: בסיס מדעי להסתכלות רחבה — George Engel הציע ב-1977 את המודל הביו-פסיכו-סוציאלי כתגובה למודל רפואי שממוקד רק בביולוגיה. הוא טען שכדי להבין מחלה וסבל צריך להביא בחשבון גם את העולם הפסיכולוגי והחברתי של האדם.

המאמר הפך לאחד הטקסטים המשפיעים בתחום הרפואה והפסיכיאטריה. Borrell-Carrió ועמיתיו חזרו למודל ב-2004 והדגישו שהוא מאפשר לראות כיצד תהליכים פיזיולוגיים, חוויה סובייקטיבית, קשרים ונסיבות חיים משפיעים זה על זה.

זו אינה הוכחה לכל גישה הוליסטית, אבל היא כן מחזקת את העיקרון שלפיו תמונה אנושית מלאה יותר דורשת יותר מרובד אחד.

מה קורה כשמתייחסים לאדם כשותף בתהליך?

בסקירה השיטתית של Rathert ועמיתיה נכללו 40 מחקרים על Patient-Centered Care. החוקרים מצאו שממצאים לגבי תוצאות קליניות היו מעורבים, אך הייתה תמיכה חזקה יותר להשפעה חיובית על שביעות רצון ועל ניהול עצמי.

כלומר, עצם המעבר ממודל שבו המטפל "יודע והמטופל מקבל" למודל שבו האדם שותף להבנה, למטרות ולבחירות יכול להיות משמעותי.

אצלי זה עיקרון מרכזי: אני לא רוצה להחליט עבור אדם מה הסיפור שלו. אני רוצה לבדוק איתו מה באמת קורה ומה מרגיש נכון ומדויק מתוך התהליך.

איך עוברים מהבנה לשינוי? — אנשים רבים מגיעים לטיפול אחרי שכבר הבינו הרבה. הם יודעים מה הדפוס, מאיפה הוא מגיע ואפילו מה "צריך" לעשות אחרת – ובכל זאת ברגע האמת אותה תגובה חוזרת.

זה מזכיר לנו שהבנה קוגניטיבית אינה כל התהליך. אמונה יכולה להיות ידועה ועדיין מורגשת כאמת. פחד יכול להיות "לא הגיוני" ועדיין להפעיל את הגוף. דפוס יכול להיות מוכר ועדיין להיכנס לפעולה לפני שהמחשבה מספיקה להתערב.

לכן טיפול שמבקש שינוי עמוק צריך לעיתים לעבוד לא רק עם ההסבר, אלא גם עם החוויה עצמה.

הקשר הטיפולי כמנגנון של שינוי

במטא-אנליזה של Flückiger ועמיתיו נבדקו 295 מחקרים עצמאיים ויותר מ-30, 000 מטופלים. נמצא קשר חיובי עקבי בין הברית הטיפולית לבין תוצאות הטיפול, עם מתאם כולל של כ-0. 28 בטיפול פנים אל פנים.

הברית הטיפולית אינה רק "להרגיש נחמד עם המטפל". היא כוללת תחושת אמון, שיתוף פעולה והסכמה על הכיוון ועל מה שעושים יחד.

המחקר הזה חשוב גם בגישה הוליסטית, מפני שככל שנוגעים בשכבות עמוקות יותר, הקשר צריך להיות מקום שבו אפשר להיות כנים, לשאול, לפקפק ולעצור כשצריך.

טיפול בסימפטום וטיפול בשורש – לא חייבים להיות יריבים

לפעמים יש נטייה להציג "טיפול בשורש" כאילו טיפול בסימפטומים הוא שטחי. בעיניי זו חלוקה לא נכונה.

אם אדם סובל מחרדה חזקה, כלים שעוזרים לו להירגע ולתפקד יכולים להיות חשובים מאוד. לפעמים צריך קודם לייצב ולהקל ורק אחר כך להעמיק.

העבודה ההוליסטית שואלת מה עוד אפשר להבין ולעבד מעבר להקלה המיידית. היא אינה מזלזלת במה שעוזר עכשיו, אלא מנסה לראות אם יש משהו נוסף שמחזיק את הקושי לאורך זמן.

מה המחקר אומר על Whole Person Care?

הסקירה של Thomas ועמיתיה עברה על 4, 297 פרסומים וכללה 50 מקורות. החוקרים זיהו שוב ושוב שילוב של כמה רכיבים: רב-ממדיות, קשר טיפולי, הכרה באדם הייחודי, ראיית בריאות במובן רחב ושילוב של דרכי טיפול.

הממצא הזה מתאים לאופן שבו אני מבין טיפול הוליסטי: אין צורך להשתמש בכל כלי בכל פגישה. המטרה היא לבחור את הרובד והדרך שמתאימים למה שמתרחש עכשיו.

איך יודעים אם נוצר שינוי?

שינוי אינו נמדד רק בכך שהאדם מרגיש טוב בזמן המפגש.

אני רוצה לראות מה קורה בחיים: האם הוא מגיב אחרת? האם קל יותר להציב גבול? האם פחד שהיה משתק נעשה נסבל יותר? האם הוא מצליח לבחור? האם משהו שחזר שנים מתחיל להיחלש?

לעיתים השינוי עדין: יותר מרווח בין טריגר לתגובה. פחות מאבק פנימי. יכולת לזהות דפוס לפני שהוא משתלט. ולעיתים הוא מעשי מאוד – שיחה שנעשתה, החלטה שנבחרה או פעולה שעד עכשיו לא הייתה אפשרית.

אם אתם מרגישים שאתם מטפלים שוב ושוב רק במה שמופיע – ורוצים להבין מה נמצא מתחת:

לפרטים על הדרך שבה אני עובד

איך אני עובד עם הרבדים השונים?

אני מתחיל מהמצב הנוכחי ומהמטרה של האדם. אחר כך אנחנו בודקים מה פועל בכמה שכבות: מחשבות, רגשות, אמונות, תחושות גוף, חוויות עבר, בחירות והרגלים.

לעיתים שכבה אחת בולטת מאוד. למשל אדם שמרגיש שהוא "לא מסוגל" למרות שבפועל יש לו הרבה יכולת. לפעמים העבודה תהיה עם האמונה והחוויה שמחזיקה אותה.

במקרים אחרים עולה פחד שמורגש קודם בגוף ורק אחר כך מקבל מילים. ולעיתים האדם יודע מה הוא רוצה אבל נמצא בקונפליקט מול חלק אחר שמבקש ביטחון.

בגישה שלי אני מוסיף גם עבודה אנרגטית. אני משתמש בה כרובד נוסף בתוך התהליך, לצד העבודה הרגשית והתודעתית, ולא כתחליף לבדיקה רפואית או נפשית מתאימה.

לא כל סימפטום הוא מסר רגשי

גישה גוף–נפש אחראית צריכה לדעת גם מה היא לא יודעת. תסמין יכול להיות קשור לעומס, למערכת העצבים או למצב רגשי, אבל הוא יכול לנבוע גם מסיבה רפואית שאינה קשורה לכך. לכן בהקשר של טיפול הוליסטי אני לא מחפש משמעות סמלית לכל כאב ולא מניח שהגוף "אומר" דבר אחד מסוים. תסמין חדש, משמעותי או מתמשך מצדיק בירור רפואי; העבודה הרגשית והתודעתית יכולה להוסיף שכבה של הבנה בלי להחליף את הבירור הזה.

לסיכום

טיפול הוליסטי עובד בעיניי לא באמצעות "קסם אחד" אלא דרך הסתכלות רחבה ומדויקת על האדם. מתחילים מהקושי שמופיע, אבל לא מניחים שהוא כל הסיפור.

העבודה יכולה לנוע בין הבנה, רגש, גוף, אמונות, יחסים, בחירה והרובד האנרגטי בגישה שלי – כשהמטרה היא שהשינוי לא יישאר רק בתוך חדר הטיפול אלא יתחיל לקבל ביטוי בחיים.

מחקרים ומקורות

• Engel, G. L. (1977). The Need for a New Medical Model: A Challenge for Biomedicine. Science, 196(4286), 129-136. DOI: 10. 1126/science. 847460.
• Borrell-Carrió, F. , Suchman, A. L. , & Epstein, R. M. (2004). The Biopsychosocial Model 25 Years Later: Principles, Practice, and Scientific Inquiry. Annals of Family Medicine, 2(6), 576-582. DOI: 10. 1370/afm. 245.
• Rathert, C. , Wyrwich, M. D. , & Boren, S. A. (2013). Patient-Centered Care and Outcomes: A Systematic Review of the Literature. Medical Care Research and Review, 70(4), 351-379. DOI: 10. 1177/1077558712465774.
• Thomas, H. , Mitchell, G. , Rich, J. , & Best, M. (2018). Definition of Whole Person Care in General Practice in the English Language Literature: A Systematic Review. BMJ Open, 8(12), e023758. DOI: 10. 1136/bmjopen-2018-023758.

הבהרה: המידע במאמר נועד למידע ולהעשרה בלבד ואינו מהווה אבחון או תחליף לייעוץ או טיפול רפואי או נפשי.