טיפול הוליסטי במתח, חרדה ועומס רגשי – איך מסתכלים על התמונה הרחבה?

מתח, חרדה ועומס רגשי יכולים להרגיש כאילו הם נמצאים בכל מקום: במחשבות, בגוף, בשינה, במערכות היחסים וביכולת להתרכז. לכן עבור חלק מהאנשים, טיפול שמתייחס רק לרובד אחד אינו מרגיש מספיק.

טיפול הוליסטי במצבים כאלה אינו אומר שכל חרדה היא "אנרגטית" או שכל מתח מגיע מאותו מקור. להפך: הרעיון הוא לבדוק כמה שכבות אפשריות ולראות מה באמת רלוונטי לאדם המסוים.

מתח הוא גם חוויה גופנית

כשאנחנו לחוצים, זה לא קורה רק בראש. הנשימה משתנה, שרירים מתכווצים, הלב יכול לפעום מהר יותר, השינה נפגעת ולעיתים גם מערכת העיכול מגיבה.

Bruce McEwen תיאר בסקירה קלאסית ב-New England Journal of Medicine את המושג allostatic load – העומס המצטבר שנוצר כאשר מערכות ההסתגלות של הגוף מופעלות שוב ושוב לאורך זמן. מערכות הסטרס נועדו להגן עלינו, אבל הפעלה כרונית שלהן יכולה להיות קשורה לעומס פיזיולוגי.

זה לא אומר שכל סימפטום גופני נובע ממתח, ולכן חשוב לבצע בירור רפואי כשצריך. אבל הוא מסביר מדוע אי אפשר תמיד להפריד בין מה שקורה בנפש לבין מה שמורגש בגוף.

חרדה היא לא רק מחשבות שליליות — חרדה יכולה לכלול מחשבות, תחושות גוף, דימויים, זיכרונות, הימנעות והרגלים שנועדו להשיג ביטחון. לפעמים האדם מבין שאין סכנה ובכל זאת הגוף מגיב כאילו יש.

גישה הוליסטית יכולה להתחיל מהמחשבה, אבל גם לשאול מה הגוף עושה, מהו הרגש, אילו מצבים מפעילים את המערכת ואיזו משמעות האדם נותן לתחושות שלו.

המטרה אינה להניח שיש "שורש אחד", אלא לראות את המערכת כולה.

מחקר על ויסות רגשי – מה נבדק ומה נמצא?

Aldao, Nolen-Hoeksema ו-Schweizer ערכו מטא-אנליזה שכללה 114 מחקרים ו-241 גדלי אפקט. הם בדקו את הקשר בין שש אסטרטגיות לוויסות רגשות לבין סימפטומים של חרדה, דיכאון, הפרעות אכילה ושימוש בחומרים.

נמצא שאסטרטגיות כמו רומינציה, הימנעות ודיכוי רגשי היו קשורות באופן חזק יותר לפסיכופתולוגיה, בעוד אסטרטגיות כמו הערכה מחדש וקבלה הראו קשרים חלשים יותר או בכיוון הסתגלותי יותר.

המחקר לא אומר שיש אסטרטגיה אחת שטובה תמיד, אבל הוא מחזק את הרעיון שהאופן שבו אנחנו מגיבים לרגש חשוב לא פחות מעצם הופעת הרגש.

הקשר הטיפולי חשוב במיוחד כשמערכת העצבים בדריכות — אדם חרד נמצא לעיתים במצב שבו הוא בודק כל הזמן אם בטוח. גם בתוך טיפול.

מטא-אנליזה של Flückiger ועמיתיו, שכללה יותר מ-30, 000 מטופלים, מצאה קשר עקבי בין הברית הטיפולית לבין תוצאות טיפול. כשעובדים עם פחד, חשוב במיוחד שהאדם יוכל לומר "זה מהיר מדי", "אני לא מבין", "זה לא מתאים לי" או "אני מפחד ממה שקורה עכשיו".

טיפול אינו אמור להפוך לעוד מקום שבו צריך לתפקד טוב ולהסתיר את הקושי.

ומה לגבי חרדה?

כאשר מדובר בחרדה, חשוב קודם להבין את חומרתה ואת ההקשר שלה. חרדה משמעותית, התקפי חרדה, OCD, טראומה או ירידה בתפקוד עשויים לדרוש טיפול מקצועי מותאם ולעיתים גם הערכה רפואית או פסיכיאטרית.

בתוך העבודה שלי אני בודק מה מפעיל את החרדה, איך האדם מגיב אליה, אילו אמונות או חוויות מחזיקות אותה ומה קורה בגוף כשהפחד עולה.

לפעמים העבודה היא לא "להעלים את החרדה", אלא לשנות בהדרגה את היחסים איתה ואת מה שהמערכת לומדת על יכולת ההתמודדות.

טיפול הוליסטי אינו תחליף לרפואה או לטיפול נפשי מתאים

חשוב לומר זאת בצורה ברורה. אם יש סימפטומים גופניים חדשים או חריגים, צריך לבדוק אותם רפואית. ואם יש מצוקה נפשית משמעותית, פגיעה בתפקוד או סיכון – יש לפנות לאיש מקצוע מתאים.

הגישה ההוליסטית יכולה להוסיף רובד של הקשר, משמעות, גוף, הרגלים ובחירה. היא לא אמורה למחוק את הצורך בכלים אחרים כשנדרשים.

איך יודעים שהתהליך מתקדם?

לא תמיד לפי היעלמות מוחלטת של סימפטומים.

לפעמים ההתקדמות הראשונה היא שינה טובה יותר, יכולת לזהות מתח מוקדם, פחות בהלה מתחושת גוף, יכולת להציב גבול או רגע קצר שבו המחשבה מופיעה אבל אינה מנהלת מיד את הפעולה.

השינוי יכול להיות מצטבר: יותר ויסות, יותר הבנה, יותר יכולת לבחור ופחות תחושה שהמערכת מנהלת את האדם ללא שליטה.

איך אני עובד עם מתח ועומס?

אני מתחיל מהמקום שבו העומס מורגש היום. מה קורה במהלך היום? מתי הוא מתחזק? מה הגוף עושה? איזה סוג מחשבות חוזר? מה האדם דורש מעצמו? מה קורה במערכות היחסים ובשגרה?

לעיתים מתברר שיש עומס מציאותי שדורש שינוי מעשי: גבולות, מנוחה, חלוקת אחריות או קבלת החלטה. במקרים אחרים, העומס גדל מתוך אמונה פנימית כמו "אסור לי לעצור", "אני חייב לשלוט" או "אם אני לא אטפל בהכול, הכול יתפרק".

אני משלב עבודה עם הרגש, התודעה והגוף, ובגישה שלי גם עבודה אנרגטית. המטרה היא לא רק להרגיע את המערכת לרגע, אלא להבין מה גורם לה להידלק שוב ושוב.

אם המתח כבר מורגש גם בגוף וביום-יום ואתם רוצים להבין מה מחזיק אותו:

לפרטים על טיפול במתח ועומס

מיפוי עדיף על ניחוש

דרך שימושית להבין טיפול הוליסטי במתח, חרדה ועומס רגשי היא לחפש דפוסים לאורך זמן. מתי התסמין עולה, מה קדם לו, איך היו השינה והעומס, מה קרה רגשית ומה עזר או החמיר? המטרה אינה להוכיח סיבה אחת אלא לראות האם קיימים קשרים שחוזרים. לעיתים מתגלה שהתמונה משתנה לפי הקשר; ולעיתים אין קשר ברור, וגם זה מידע חשוב. מיפוי כזה יכול לעזור לנהל שיחה מדויקת יותר עם אנשי מקצוע וגם לבחור היכן יש לנו אפשרות להשפיע.

עבודה מערכתית אינה טיפול בכל דבר בבת אחת

כאשר מסתכלים על גוף, רגש ותודעה יחד קל להרגיש שיש אינסוף גורמים שצריך לתקן. בעיניי עדיף לבחור נקודה אחת או שתיים שהן גם משמעותיות וגם נגישות. בהקשר של טיפול הוליסטי במתח, חרדה ועומס רגשי זו יכולה להיות שינה, תגובה לפחד, דפוס עומס, יחס לתחושה או הרגל שמגדיל דריכות. שינוי קטן במקום הנכון יכול להשפיע על חלקים נוספים של המערכת. כך נשמרת גישה רחבה בלי להפוך את התהליך למעורפל או עמוס.

מה נחשב שינוי בגישה גוף–נפש?

שינוי לא תמיד אומר שהסימפטום נעלם לחלוטין. לפעמים הגוף עדיין מאותת, אבל האדם פחות נבהל, מתאושש מהר יותר, יודע מתי לעצור ומתי להמשיך, או מצליח לשמור על תפקוד בלי להיות במאבק מתמיד. בהקשר של טיפול הוליסטי במתח, חרדה ועומס רגשי אני בודק גם את איכות החיים ואת היחסים עם הגוף. ככל שיש יותר בהירות, פחות פחד ויותר אפשרויות פעולה, המערכת נעשית גמישה יותר — גם כאשר עדיין נדרש מעקב או טיפול רפואי.

לסיכום

מתח וחרדה הם חוויות רב-ממדיות. לכן הגיוני שלעיתים צריך יותר מרובד אחד כדי לעבוד איתן.

טיפול הוליסטי יכול לשלב הסתכלות על הגוף, הרגש, המחשבות, האמונות, ההרגלים והמציאות שבה האדם חי. בגישה שלי נוסף גם רובד אנרגטי – כחלק ממכלול העבודה, לא כתחליף לאבחון או טיפול רפואי ונפשי מתאים.

מחקרים ומקורות

• McEwen, B. S. (1998). Protective and Damaging Effects of Stress Mediators. New England Journal of Medicine, 338, 171-179. DOI: 10. 1056/NEJM199801153380307.
• Aldao, A. , Nolen-Hoeksema, S. , & Schweizer, S. (2010). Emotion-Regulation Strategies Across Psychopathology: A Meta-Analytic Review. Clinical Psychology Review, 30(2), 217-237. DOI: 10. 1016/j. cpr. 2009. 11. 004.
• Goyal, M. , Singh, S. , Sibinga, E. M. S. , et al. (2014). Meditation Programs for Psychological Stress and Well-Being: A Systematic Review and Meta-Analysis. JAMA Internal Medicine, 174(3), 357-368. DOI: 10. 1001/jamainternmed. 2013. 13018.
• Borrell-Carrió, F. , Suchman, A. L. , & Epstein, R. M. (2004). The Biopsychosocial Model 25 Years Later. Annals of Family Medicine, 2(6), 576-582. DOI: 10. 1370/afm. 245.

הבהרה: המידע במאמר נועד למידע ולהעשרה בלבד ואינו מהווה אבחון או תחליף לייעוץ או טיפול רפואי או נפשי.