טיפול הוליסטי בתקיעות וחוסר מימוש – כשמבינים את הבעיה אבל עדיין לא מצליחים לשנות

יש סוג של תקיעות שמתסכל במיוחד: אנחנו כבר מבינים. יודעים מה הדפוס, יודעים מה היינו רוצים לעשות אחרת, אפילו יודעים למה זה קורה – ובכל זאת משהו לא זז.

במצבים כאלה טיפול הוליסטי יכול להיות רלוונטי דווקא מפני שהוא לא נשאר רק ברמת ההסבר. הוא מאפשר לבדוק מה קורה ברגש, בגוף, באמונות, בהרגלים וביכולת להפוך רצון לפעולה.

תקיעות אינה בהכרח חוסר רצון

אדם יכול לרצות מאוד לשנות מקצוע ובאותו זמן לפחד מחוסר ביטחון. לרצות קשר ובו בזמן לפחד מפגיעה. לרצות להיחשף יותר בעבודה או בעסק ולחשוש מביקורת.

כאשר שני כוחות פועלים יחד, התוצאה מבחוץ נראית כמו "אני לא עושה כלום", אבל מבפנים מתקיים קונפליקט אמיתי.

לכן לפני שמפעילים עוד כוח רצון כדאי לשאול: מה התנועה קדימה מפעילה בי?

מה המחקר על דחיינות מלמד?

Piers Steel ערך מטא-אנליזה רחבה של מחקרי דחיינות, שהתבססה על 691 מתאמים. הוא מצא שדחיינות אינה מוסברת היטב על ידי תכונות כמו מרדנות או חיפוש ריגושים. מנבאים עקביים יותר היו עד כמה המשימה לא נעימה, המרחק בזמן מהתוצאה, מסוגלות עצמית, אימפולסיביות ומרכיבים של שליטה עצמית וארגון.

המשמעות אינה שכל תקיעות היא דחיינות, אבל המחקר מחזק נקודה חשובה: "פשוט תעשה" אינו תמיד פתרון. צריך להבין מה גורם לפעולה להרגיש קשה, רחוקה או בלתי אפשרית.

הפער בין כוונה לפעולה

כולנו מכירים החלטות שנשמעות מצוין בראש ולא מתרחשות במציאות.

Gollwitzer ו-Sheeran בחנו במטא-אנליזה 94 בדיקות עצמאיות של מה שנקרא Implementation Intentions – תוכניות "אם-אז" שמגדירות מראש מתי, איפה ואיך תתרחש הפעולה. נמצא אפקט חיובי בינוני-גדול על השגת מטרות, בגודל אפקט של כ-0. 65.

כלומר, לעיתים לא צריך עוד מוטיבציה אלא להפוך כוונה כללית לצעד קונקרטי: אם יקרה X, אעשה Y.

אבל אם גם התוכנית הקונקרטית חוזרת ונשברת, זה סימן שכדאי לבדוק מה מופעל מתחת לפעולה.

הרגלים לא משתנים ביום אחד — במחקר של Lally ועמיתיה, 96 משתתפים בחרו התנהגות יומיומית וביצעו אותה באותו הקשר במשך 12 שבועות. אצל המשתתפים שניתן היה להתאים להם מודל, הזמן שנדרש להגיע לכ-95% מרמת האוטומטיות נע בין 18 ל-254 ימים.

המחקר הזה מפריך את הרעיון הפופולרי ש"21 יום מספיקים לשינוי הרגל". אנשים שונים והתנהגויות שונות משתנים בקצב שונה.

זה חשוב במיוחד לאנשים שמפרשים חזרה לדפוס ישן כהוכחה שהם נכשלו. שינוי יכול להיות תהליך של למידה מחדש, לא מבחן חד-פעמי.

לפעמים התקיעות קשורה לחוסר חיבור לרצון — יש גם מצב שבו האדם מנסה בכל כוחו להתקדם למשהו שהוא לא באמת רוצה.

תיאוריית ההכוונה העצמית של Ryan ו-Deci מדגישה את חשיבותה של אוטונומיה – חוויה שהפעולה נבחרת ומזוהה עם העצמי – לצד מסוגלות וקשר לאחרים.

זה מזמין שאלה חשובה: האם אני תקוע מפני שאני מפחד ללכת לכיוון שאני רוצה, או מפני שאני מנסה להכריח את עצמי ללכת לכיוון שלא באמת מתאים לי?

אלה שני סוגי תקיעות שונים שדורשים עבודה אחרת.

לא רק להסיר מחסום – לחזק כיוון

עבודה עם תקיעות אינה רק למצוא "מה מקולקל". לפעמים חשוב לא פחות לחזק את החלק שרוצה לנוע.

מה חשוב לי? מה אני רוצה? מה מרגיש חי? איזו בחירה כבר זמן רב מחכה? מהו הביטוי שאני מפחד לתת לו מקום?

כאשר הכיוון נעשה ברור יותר, קל יותר להבדיל בין פחד שמבקש עיבוד לבין סימן שהדרך עצמה אינה נכונה.

הפעולה היא חלק מהטיפול

אני לא רוצה שתובנה תישאר רק בתוך המפגש. אם משהו השתנה בפנים, צריך לבדוק איך הוא יכול לקבל ביטוי בחוץ.

לפעמים זו שיחה. שליחת קורות חיים. הצבת גבול. פרסום. פתיחת פרויקט. קבלת החלטה. לפעמים הצעד קטן, אבל הוא חשוב מפני שהוא מלמד את המערכת שאפשר לפעול גם אחרת.

כך טיפול הוליסטי אינו נשאר רק "פנימי". הוא מחבר את התודעה, הרגש והחוויה אל החיים עצמם.

מתי תקיעות דורשת גם בירור נפשי?

תקיעות יכולה להיות חוויה אנושית רגילה, אבל כאשר היא מלווה לאורך זמן בירידה משמעותית במצב הרוח, אובדן עניין, עייפות קיצונית, פגיעה בתפקוד, חרדה קשה או תחושת ייאוש – חשוב לא להסביר הכול רק כ"חסימה".

במצבים כאלה נכון לקבל הערכה מקצועית מתאימה ולבדוק אם קיימת מצוקה נפשית שדורשת טיפול ייעודי.

איך אני עובד עם תקיעות באופן הוליסטי?

אני מתחיל במיפוי מדויק: איפה האדם תקוע, מה הוא רוצה לעשות, מה הוא כבר ניסה ומה קורה ברגע שבו הוא מתקרב לפעולה.

אחר כך אנחנו בודקים כמה שכבות. מה הוא אומר לעצמו? מה הוא מרגיש? מה הגוף עושה? איזה פחד עולה? איזו אמונה מופעלת? האם יש חוויה ישנה שממשיכה לנהל את ההווה?

בגישה שלי אני משלב גם עבודה אנרגטית כחלק מהמכלול. לפעמים האדם מתאר תחושה של כיווץ, עומס או "אין אנרגיה" סביב תחום מסוים, והעבודה משתמשת גם ברובד הזה לצד הבנה, רגש ותודעה.

אם אתם יודעים מה אתם רוצים לעשות אבל שוב ושוב נעצרים באותו מקום:

לפרטים על טיפול בתקיעות ושינוי

הקשר פועל בשני הכיוונים

בהקשר של טיפול הוליסטי בתקיעות וחוסר מימוש קל ליפול להסבר חד־כיווני: או שהנפש "גורמת" לגוף, או שהגוף הוא כל הסיפור. בפועל מערכות הגוף, המוח, הרגש והסביבה משפיעות זו על זו כל הזמן. כאב יכול להגביר פחד, פחד יכול להגביר דריכות, דריכות יכולה לשנות נשימה ושינה, וכל אלה משפיעים שוב על הדרך שבה התחושה נחווית. לכן השאלה כשמבינים את הבעיה אבל עדיין לא מצליחים לשנות דורשת הסתכלות מערכתית ולא בחירה בין "גופני" ל"רגשי" כאילו רק אחד מהם יכול להיות נכון.

לא כל סימפטום הוא מסר רגשי

גישה גוף–נפש אחראית צריכה לדעת גם מה היא לא יודעת. תסמין יכול להיות קשור לעומס, למערכת העצבים או למצב רגשי, אבל הוא יכול לנבוע גם מסיבה רפואית שאינה קשורה לכך. לכן בהקשר של טיפול הוליסטי בתקיעות וחוסר מימוש אני לא מחפש משמעות סמלית לכל כאב ולא מניח שהגוף "אומר" דבר אחד מסוים. תסמין חדש, משמעותי או מתמשך מצדיק בירור רפואי; העבודה הרגשית והתודעתית יכולה להוסיף שכבה של הבנה בלי להחליף את הבירור הזה.

לסיכום

כשאנחנו תקועים, קל להפוך את עצמנו לבעיה: "אני עצלן", "אין לי משמעת", "אני לא מספיק רוצה".

אבל פעמים רבות התקיעות מורכבת יותר. יש בה רצון ופחד, הרגל ואמונה, גוף וחוויה, ולעיתים גם כיוון שכבר מבקש להיוולד.

טיפול הוליסטי יכול לעזור לפרק את המכלול הזה, לזהות מה באמת מחזיק את המצב, לעבוד עם השכבות הרלוונטיות ולחבר את השינוי לצעד ממשי בחיים.

מחקרים ומקורות

• Steel, P. (2007). The Nature of Procrastination: A Meta-Analytic and Theoretical Review of Quintessential Self-Regulatory Failure. Psychological Bulletin, 133(1), 65-94. DOI: 10. 1037/0033-2909. 133. 1. 65.
• Gollwitzer, P. M. , & Sheeran, P. (2006). Implementation Intentions and Goal Achievement: A Meta-Analysis of Effects and Processes. Advances in Experimental Social Psychology, 38, 69-119. DOI: 10. 1016/S0065-2601(06)38002-1.
• Lally, P. , van Jaarsveld, C. H. M. , Potts, H. W. W. , & Wardle, J. (2010). How Are Habits Formed: Modelling Habit Formation in the Real World. European Journal of Social Psychology, 40(6), 998-1009. DOI: 10. 1002/ejsp. 674.
• Ryan, R. M. , & Deci, E. L. (2000). Self-Determination Theory and the Facilitation of Intrinsic Motivation, Social Development, and Well-Being. American Psychologist, 55(1), 68-78. DOI: 10. 1037/0003-066X. 55. 1. 68.

הבהרה: המידע במאמר נועד למידע ולהעשרה בלבד ואינו מהווה אבחון או תחליף לייעוץ או טיפול רפואי או נפשי.