ויסות רגשי – לא להדחיק ולא להיות מוצפים

ויסות רגשי אינו ניסיון להפסיק להרגיש. הוא מתייחס ליכולת להשפיע על האופן שבו אנחנו פוגשים רגש, על עוצמתו, על משכו ועל הדרך שבה אנחנו מגיבים אליו.

לפעמים אנחנו מנסים לווסת רגש באמצעות הימנעות, דיכוי או הסחת דעת. אסטרטגיות כאלה יכולות להיות מועילות לזמן קצר, אבל כאשר הן הופכות לדרך היחידה להתמודד הן עלולות לצמצם את החיים.

מחקרים בפסיכותרפיה מצאו קשר בין שיפור בוויסות רגשי לבין תוצאות טיפוליות, במיוחד בהפרעות חרדה. עם זאת, ויסות הוא מושג רחב, והדרך המתאימה תלויה באדם, במצב ובמטרת הטיפול.

בגישה שלי, ויסות הוא לעיתים שלב שמאפשר בכלל להתחיל עבודה עמוקה יותר. כאשר המערכת אינה מוצפת, קל יותר להתבונן במחשבות, בתחושות הגוף ובמשמעות של הרגש ולבחור כיצד לפעול.

להבחין בין עצירה לבין הדחקה

באמצע ויכוח אפשר להחליט לעצור ולחזור לשיחה מאוחר יותר. העצירה אינה בהכרח הדחקה: ההבדל הוא אם חוזרים לנושא כשאפשר לדבר עליו, או משתמשים בכל עצירה כדי לא לפגוש אותו שוב.

ויסות במובן הזה נועד לשמור גם על האפשרות להרגיש וגם על האפשרות להיות בקשר. השאלה אינה רק אם נרגעתי, אלא אם אני מסוגל כעת להבין מה קרה ולבטא אותו באופן שמתאים לי ולמצב.

הגוף הוא חלק מהחוויה הרגשית

רגש מורגש לעיתים דרך החזה, הבטן, הגרון, הפנים, הנשימה או המתח בשרירים. התחושות האלה אינן הוכחה למקור רגשי של כל תסמין, אבל הן חלק מהאופן שבו חוויה רגשית מקבלת ביטוי. כשעובדים עם ויסות רגשי, הקשבה לגוף יכולה לעזור לזהות מתי משהו מתחיל עוד לפני שהמילים מגיעות. במקביל, תסמין חדש, משמעותי או מתמשך אינו צריך לקבל הסבר רגשי אוטומטי, ויש מקום לבירור רפואי כשנדרש.

מה מפעיל את הרגש ומה קורה אחריו?

כדי להבין דפוס רגשי כדאי לפרק אירוע אחד אמיתי: מה קרה, איזו משמעות נתנו לו, מה הורגש, מה היה הדחף, ומה עשינו אחר כך. לעיתים הקושי המרכזי נמצא לא ברגש עצמו אלא בשכבה השנייה — הבושה על הכעס, הפחד מהעצב או הכעס על החרדה. בהקשר של ויסות רגשי ההבחנה הזאת מאפשרת לראות מהו הרגש הראשוני ומה נוספה אליו בעקבות הדרך שבה למדנו להתייחס אליו. זה בדרך כלל מדויק יותר מהניסיון להגדיר את עצמנו כ"רגישים מדי" או "סגורים".

עיבוד אינו אותו דבר כמו לחשוב על זה שוב ושוב

אפשר לעסוק שעות באירוע ועדיין להרגיש תקועים. חשיבה חוזרת יכולה להישאר סביב השאלה למה זה קרה, מי אשם ומה היה צריך לעשות, בלי ליצור תנועה בחוויה עצמה. עיבוד של ויסות רגשי כולל גם יכולת לזהות מה הרגש אומר, מה הוא צריך, מה כבר הסתיים ומה עדיין נוכח בהווה. לפעמים התנועה היא קבלה, לפעמים גבול, לפעמים שיחה, ולפעמים ההבנה שאין פעולה שיכולה למחוק את מה שהיה — אבל אפשר לשנות את היחסים שלנו איתו.

איך יודעים שמשהו משתנה?

שינוי רגשי אינו נמדד בכך שלעולם לא מרגישים שוב את אותו רגש. לעיתים הסימן הוא שהרגש פחות מציף, שאפשר לזהות אותו מוקדם, שהתגובה פחות אוטומטית או שההתאוששות מהירה יותר. בהקשר של ויסות רגשי אפשר לשאול גם מה קורה בחיים: האם קל יותר להיות בקשר, להציב גבול, לקבל החלטה או להישאר נוכחים בזמן אי־נוחות. כשהרגש מפסיק להיות משהו שחייבים לברוח ממנו או להיכנע לו, נוצר יותר חופש לבחור.

רגש הוא חוויה — לא הוראה

בהקשר של ויסות רגשי חשוב להבדיל בין עצם קיומו של רגש לבין מה שאנחנו עושים בעקבותיו. פחד אינו תמיד סימן שצריך לברוח, כעס אינו תמיד הוראה להתעמת, ועצב אינו הוכחה שמשהו השתבש. רגש מספק מידע על האופן שבו המערכת מפרשת מצב, צורך או אובדן. העבודה מתחילה כשאפשר להרגיש אותו מספיק כדי להבין מה הוא מביא, בלי להניח שהוא חייב לנהל את הפעולה הבאה. כך השאלה לא להדחיק ולא להיות מוצפים מקבלת תשובה מורכבת יותר מאשר "להיפטר מהרגש".

בין הדחקה להצפה יש מרחב של ויסות

אנשים רבים מכירים שתי אפשרויות בלבד: לסגור את הרגש או להיסחף איתו. בפועל קיימת אפשרות שלישית — להישאר בקשר עם החוויה במידה שאפשר לשאת. זה יכול להיות לזהות תחושה בגוף, לתת שם למה שעולה, להבין את ההקשר ולבחור מה נכון לעשות. בהקשר של ויסות רגשי המטרה אינה להפוך כל מפגש רגשי לאירוע דרמטי, אלא להגדיל בהדרגה את היכולת להיות עם מה שקיים בלי לאבד קשר עם ההווה ועם שאר חלקי החיים.

לא להפוך את הקושי לזהות

כאשר הקושי סביב ויסות רגשי חוזר לאורך זמן, קל להתחיל לדבר עליו כאילו הוא מי שאנחנו: "אני חרד", "אני תקוע", "אני כזה". אבל דפוס שחוזר אינו זהות שלמה. הוא דרך שמערכת מסוימת למדה להגיב בהקשרים מסוימים. ההפרדה הזאת אינה ניסיון להקטין את הקושי; היא מאפשרת לשאול מתי הוא חזק יותר, מתי הוא חלש יותר ומה משתנה בין המצבים. ברגע שהדפוס נעשה משהו שאפשר להתבונן בו, נפתחת גם אפשרות לעבוד איתו במקום להרגיש שהוא מגדיר את כל האדם.

אם הנושא הרגשי שמתואר כאן מתחבר למה שאתם חווים, אפשר להעמיק בו באופן אישי ולעבוד עם מה שהוא מעלה אצלכם במסגרת מפגשים טיפוליים איתי בקליניקה או בזום.

להעמקה בטיפול רגשי אישי

הקשר חשוב לא פחות מהתוכן

אותה מחשבה, תחושה או תגובה יכולה לקבל משמעות שונה לפי ההקשר. עייפות, חוסר שינה, עומס, קונפליקט, חוסר ודאות או תקופה של שינוי יכולים להעצים את הקושי סביב ויסות רגשי גם בלי לשנות את הנושא עצמו. לכן כדאי לבדוק לא רק "למה זה קורה לי" אלא גם "מתי זה קורה יותר". לעיתים ההקשר חושף תנאים שמפעילים את המערכת ומאפשר להבין מדוע ביום אחד אותה סיטואציה נסבלת וביום אחר היא מרגישה גדולה בהרבה.

להסתכל על שינוי לאורך זמן ולא דרך יום אחד

בתהליכים סביב ויסות רגשי יש ימים טובים ופחות טובים. יום קשה אחרי תקופה של שיפור אינו בהכרח חזרה לנקודת ההתחלה, בדיוק כפי שיום רגוע אחד אינו הוכחה שהכול נפתר. עדיף לבחון מגמה: כמה זמן התגובה נמשכת, כמה היא מצמצמת את החיים, כמה מהר מתאוששים וכמה אפשרויות פעולה נשארות בזמן שהיא קיימת. הסתכלות כזאת מפחיתה שיפוט ומאפשרת לזהות שינוי אמיתי גם כשהוא הדרגתי.

דיוק עדיף על מאבק

כשמשהו מכאיב או מפחיד, האינסטינקט הוא לעיתים לנסות להיפטר ממנו מהר. אבל סביב ויסות רגשי, מאבק בלתי פוסק יכול להפוך את הנושא למרכז תשומת הלב. דיוק מתחיל בשאלה אחרת: מה בדיוק קורה כאן עכשיו, מה מפעיל אותי ומה אני מנסה להשיג או למנוע? לפעמים עצם המעבר ממאבק לחקירה רגועה יותר מוריד שכבה של לחץ ומאפשר לבחור תגובה שמתאימה למצב הנוכחי ולא רק להרגל הישן.

לסיכום

כשבוחנים את ויסות רגשי, אפשר להבין טוב יותר את הקושי כשמסתכלים לא רק על הסימפטום אלא על הרצף שמפעיל ומחזיק אותו. המטרה אינה להילחם בכל מחשבה, רגש או תחושה, אלא ליצור יותר מרחב, גמישות ובחירה. שינוי כזה נבנה בהדרגה ונבחן בסופו של דבר בדרך שבה אנחנו חיים ומגיבים, לא רק במה שאנחנו מבינים.

מחקרים ומקורות

• Pascual-Leone A. How clients “change emotion with emotion”: A programme of research on emotional processing. Psychotherapy Research. 2018; 28(2): 165–182. doi: 10. 1080/10503307. 2017. 1349350.

• Khalsa SS, et al. Interoception and Mental Health: A Roadmap. Biological Psychiatry: Cognitive Neuroscience and Neuroimaging. 2018; 3(6): 501–513.

הבהרה: המידע במאמר נועד למידע ולהעשרה בלבד ואינו מהווה אבחון או תחליף לייעוץ או טיפול רפואי או נפשי.