בשפה יומיומית אנשים אומרים לפעמים שרגש "נתקע". מבחינה מדעית אין איבר או מאגר שבו רגשות נשמרים כחומר, ולכן כדאי להשתמש בביטוי הזה כמטאפורה ולא כעובדה ביולוגית.
עם זאת, חוויות עבר יכולות להמשיך להשפיע על ההווה דרך זיכרון, למידה, ציפיות, אמונות, תגובות גופניות והרגלי הימנעות. במצבים מסוימים אדם מגיב בהווה בהתאם למה שלמד בעבר, גם כאשר הסביבה כבר השתנתה.
מחקר על תהליכים רגשיים בפסיכותרפיה תומך בחשיבות של מודעות, התנסות, ויסות ויצירת משמעות. הוא אינו מוכיח שכל קושי נובע מ"רגש כלוא" או ששחרור חד־פעמי של רגש פותר אותו.
במודל שלי אני משתמש לעיתים ברעיון של חוויות שלא עברו עיבוד כדי לתאר חלקים מן העבר שממשיכים להפעיל את המערכת. זו מסגרת עבודה טיפולית, לא טענה לכך שקיים בגוף מאגר פיזי של רגשות.
איך העבר עשוי לפגוש את ההווה
למשל, מי שלמד בעבר שדיבור על צרכיו מוביל לביקורת עשוי להסס לבקש משהו גם בקשר שבו הצד השני קשוב. ההיסוס הוא אירוע בהווה; הקישור לחוויה קודמת הוא אפשרות לבדיקה, ולא מסקנה שאפשר לקבוע מבחוץ.
העבודה יכולה להתמקד במה שאפשר לראות עכשיו: הציפייה לתגובה שלילית, התחושה בזמן הבקשה והדרך שבה האדם מוותר מראש. אין צורך להניח שיש רגש מסוים שחייבים למצוא ולהוציא כדי להתחיל להבין את הדפוס.
עיבוד אינו אותו דבר כמו לחשוב על זה שוב ושוב
אפשר לעסוק שעות באירוע ועדיין להרגיש תקועים. חשיבה חוזרת יכולה להישאר סביב השאלה למה זה קרה, מי אשם ומה היה צריך לעשות, בלי ליצור תנועה בחוויה עצמה. עיבוד של רגשות שלא קיבלו עיבוד כולל גם יכולת לזהות מה הרגש אומר, מה הוא צריך, מה כבר הסתיים ומה עדיין נוכח בהווה. לפעמים התנועה היא קבלה, לפעמים גבול, לפעמים שיחה, ולפעמים ההבנה שאין פעולה שיכולה למחוק את מה שהיה — אבל אפשר לשנות את היחסים שלנו איתו.
איך יודעים שמשהו משתנה?
שינוי רגשי אינו נמדד בכך שלעולם לא מרגישים שוב את אותו רגש. לעיתים הסימן הוא שהרגש פחות מציף, שאפשר לזהות אותו מוקדם, שהתגובה פחות אוטומטית או שההתאוששות מהירה יותר. בהקשר של רגשות שלא קיבלו עיבוד אפשר לשאול גם מה קורה בחיים: האם קל יותר להיות בקשר, להציב גבול, לקבל החלטה או להישאר נוכחים בזמן אי־נוחות. כשהרגש מפסיק להיות משהו שחייבים לברוח ממנו או להיכנע לו, נוצר יותר חופש לבחור.
רגש הוא חוויה — לא הוראה
בהקשר של רגשות שלא קיבלו עיבוד חשוב להבדיל בין עצם קיומו של רגש לבין מה שאנחנו עושים בעקבותיו. פחד אינו תמיד סימן שצריך לברוח, כעס אינו תמיד הוראה להתעמת, ועצב אינו הוכחה שמשהו השתבש. רגש מספק מידע על האופן שבו המערכת מפרשת מצב, צורך או אובדן. העבודה מתחילה כשאפשר להרגיש אותו מספיק כדי להבין מה הוא מביא, בלי להניח שהוא חייב לנהל את הפעולה הבאה. כך השאלה האם הם באמת נשארים בתוכנו? מקבלת תשובה מורכבת יותר מאשר "להיפטר מהרגש".
בין הדחקה להצפה יש מרחב של ויסות
אנשים רבים מכירים שתי אפשרויות בלבד: לסגור את הרגש או להיסחף איתו. בפועל קיימת אפשרות שלישית — להישאר בקשר עם החוויה במידה שאפשר לשאת. זה יכול להיות לזהות תחושה בגוף, לתת שם למה שעולה, להבין את ההקשר ולבחור מה נכון לעשות. בהקשר של רגשות שלא קיבלו עיבוד המטרה אינה להפוך כל מפגש רגשי לאירוע דרמטי, אלא להגדיל בהדרגה את היכולת להיות עם מה שקיים בלי לאבד קשר עם ההווה ועם שאר חלקי החיים.
הגוף הוא חלק מהחוויה הרגשית
רגש מורגש לעיתים דרך החזה, הבטן, הגרון, הפנים, הנשימה או המתח בשרירים. התחושות האלה אינן הוכחה למקור רגשי של כל תסמין, אבל הן חלק מהאופן שבו חוויה רגשית מקבלת ביטוי. כשעובדים עם רגשות שלא קיבלו עיבוד, הקשבה לגוף יכולה לעזור לזהות מתי משהו מתחיל עוד לפני שהמילים מגיעות. במקביל, תסמין חדש, משמעותי או מתמשך אינו צריך לקבל הסבר רגשי אוטומטי, ויש מקום לבירור רפואי כשנדרש.
מה מפעיל את הרגש ומה קורה אחריו?
כדי להבין דפוס רגשי כדאי לפרק אירוע אחד אמיתי: מה קרה, איזו משמעות נתנו לו, מה הורגש, מה היה הדחף, ומה עשינו אחר כך. לעיתים הקושי המרכזי נמצא לא ברגש עצמו אלא בשכבה השנייה — הבושה על הכעס, הפחד מהעצב או הכעס על החרדה. בהקשר של רגשות שלא קיבלו עיבוד ההבחנה הזאת מאפשרת לראות מהו הרגש הראשוני ומה נוספה אליו בעקבות הדרך שבה למדנו להתייחס אליו. זה בדרך כלל מדויק יותר מהניסיון להגדיר את עצמנו כ"רגישים מדי" או "סגורים".
לא להפוך את הקושי לזהות
כאשר הקושי סביב רגשות שלא קיבלו עיבוד חוזר לאורך זמן, קל להתחיל לדבר עליו כאילו הוא מי שאנחנו: "אני חרד", "אני תקוע", "אני כזה". אבל דפוס שחוזר אינו זהות שלמה. הוא דרך שמערכת מסוימת למדה להגיב בהקשרים מסוימים. ההפרדה הזאת אינה ניסיון להקטין את הקושי; היא מאפשרת לשאול מתי הוא חזק יותר, מתי הוא חלש יותר ומה משתנה בין המצבים. ברגע שהדפוס נעשה משהו שאפשר להתבונן בו, נפתחת גם אפשרות לעבוד איתו במקום להרגיש שהוא מגדיר את כל האדם.
אם הנושא הרגשי שמתואר כאן מתחבר למה שאתם חווים, אפשר להעמיק בו באופן אישי ולעבוד עם מה שהוא מעלה אצלכם במסגרת מפגשים טיפוליים איתי בקליניקה או בזום.
הקשר חשוב לא פחות מהתוכן
אותה מחשבה, תחושה או תגובה יכולה לקבל משמעות שונה לפי ההקשר. עייפות, חוסר שינה, עומס, קונפליקט, חוסר ודאות או תקופה של שינוי יכולים להעצים את הקושי סביב רגשות שלא קיבלו עיבוד גם בלי לשנות את הנושא עצמו. לכן כדאי לבדוק לא רק "למה זה קורה לי" אלא גם "מתי זה קורה יותר". לעיתים ההקשר חושף תנאים שמפעילים את המערכת ומאפשר להבין מדוע ביום אחד אותה סיטואציה נסבלת וביום אחר היא מרגישה גדולה בהרבה.
להסתכל על שינוי לאורך זמן ולא דרך יום אחד
בתהליכים סביב רגשות שלא קיבלו עיבוד יש ימים טובים ופחות טובים. יום קשה אחרי תקופה של שיפור אינו בהכרח חזרה לנקודת ההתחלה, בדיוק כפי שיום רגוע אחד אינו הוכחה שהכול נפתר. עדיף לבחון מגמה: כמה זמן התגובה נמשכת, כמה היא מצמצמת את החיים, כמה מהר מתאוששים וכמה אפשרויות פעולה נשארות בזמן שהיא קיימת. הסתכלות כזאת מפחיתה שיפוט ומאפשרת לזהות שינוי אמיתי גם כשהוא הדרגתי.
דיוק עדיף על מאבק
כשמשהו מכאיב או מפחיד, האינסטינקט הוא לעיתים לנסות להיפטר ממנו מהר. אבל סביב רגשות שלא קיבלו עיבוד, מאבק בלתי פוסק יכול להפוך את הנושא למרכז תשומת הלב. דיוק מתחיל בשאלה אחרת: מה בדיוק קורה כאן עכשיו, מה מפעיל אותי ומה אני מנסה להשיג או למנוע? לפעמים עצם המעבר ממאבק לחקירה רגועה יותר מוריד שכבה של לחץ ומאפשר לבחור תגובה שמתאימה למצב הנוכחי ולא רק להרגל הישן.
לסיכום
כשבוחנים את רגשות שלא קיבלו עיבוד, אפשר להבין טוב יותר את הקושי כשמסתכלים לא רק על הסימפטום אלא על הרצף שמפעיל ומחזיק אותו. המטרה אינה להילחם בכל מחשבה, רגש או תחושה, אלא ליצור יותר מרחב, גמישות ובחירה. שינוי כזה נבנה בהדרגה ונבחן בסופו של דבר בדרך שבה אנחנו חיים ומגיבים, לא רק במה שאנחנו מבינים.
מחקרים ומקורות
• Pascual-Leone A. How clients “change emotion with emotion”: A programme of research on emotional processing. Psychotherapy Research. 2018; 28(2): 165–182. doi: 10. 1080/10503307. 2017. 1349350.
הבהרה: המידע במאמר נועד למידע ולהעשרה בלבד ואינו מהווה אבחון או תחליף לייעוץ או טיפול רפואי או נפשי.
