האם צריך לחזור לעבר כדי ליצור שינוי בהווה?

חוויות עבר יכולות להשפיע על דפוסים בהווה, אבל לא כל טיפול מחייב חזרה מפורטת לכל אירוע מן העבר.

גישות שונות בפסיכותרפיה עובדות בדרכים שונות. חלקן מתמקדות יותר בהווה, אחרות ביחסים ובחוויות עבר, ואחרות משלבות בין השניים. המחקר אינו תומך בכלל שלפיו חייבים לחשוף "שורש" יחיד כדי ששינוי יתרחש.

בגישה שלי אני חוזר לעבר כאשר הוא רלוונטי למה שפועל עכשיו. השאלה אינה רק "מה קרה אז? ", אלא "איך זה חי במערכת היום? ". לעיתים שינוי בהווה, התנסות חדשה או פעולה אחרת יכולים להיות משמעותיים גם בלי לנתח כל פרט מן העבר.

ההווה עוזר לבחור במה להתמקד

אם קושי חוזר בכל פעם שצריך לבקש עזרה, אפשר להתחיל מהמצבים האחרונים שבהם הופיע: מה רצינו לבקש, מה חששנו לשמוע ומה עשינו במקום. ייתכן שמתוך התיאור יעלה קשר לעבר, וייתכן שהעבודה תתמקד במה שקורה כיום.

אין צורך להמציא זיכרון או לחפש אירוע דרמטי כדי לתת תוקף לקושי. זיכרונות והשערות על מקור הדפוס אינם אותו דבר, וההבחנה ביניהם חשובה לאורך העבודה.

מה מפעיל את הרגש ומה קורה אחריו?

כדי להבין דפוס רגשי כדאי לפרק אירוע אחד אמיתי: מה קרה, איזו משמעות נתנו לו, מה הורגש, מה היה הדחף, ומה עשינו אחר כך. לעיתים הקושי המרכזי נמצא לא ברגש עצמו אלא בשכבה השנייה — הבושה על הכעס, הפחד מהעצב או הכעס על החרדה. בהקשר של האם צריך לחזור לעבר כדי ליצור שינוי בהווה ההבחנה הזאת מאפשרת לראות מהו הרגש הראשוני ומה נוספה אליו בעקבות הדרך שבה למדנו להתייחס אליו. זה בדרך כלל מדויק יותר מהניסיון להגדיר את עצמנו כ"רגישים מדי" או "סגורים".

עיבוד אינו אותו דבר כמו לחשוב על זה שוב ושוב

אפשר לעסוק שעות באירוע ועדיין להרגיש תקועים. חשיבה חוזרת יכולה להישאר סביב השאלה למה זה קרה, מי אשם ומה היה צריך לעשות, בלי ליצור תנועה בחוויה עצמה. עיבוד של האם צריך לחזור לעבר כדי ליצור שינוי בהווה כולל גם יכולת לזהות מה הרגש אומר, מה הוא צריך, מה כבר הסתיים ומה עדיין נוכח בהווה. לפעמים התנועה היא קבלה, לפעמים גבול, לפעמים שיחה, ולפעמים ההבנה שאין פעולה שיכולה למחוק את מה שהיה — אבל אפשר לשנות את היחסים שלנו איתו.

איך יודעים שמשהו משתנה?

שינוי רגשי אינו נמדד בכך שלעולם לא מרגישים שוב את אותו רגש. לעיתים הסימן הוא שהרגש פחות מציף, שאפשר לזהות אותו מוקדם, שהתגובה פחות אוטומטית או שההתאוששות מהירה יותר. בהקשר של האם צריך לחזור לעבר כדי ליצור שינוי בהווה אפשר לשאול גם מה קורה בחיים: האם קל יותר להיות בקשר, להציב גבול, לקבל החלטה או להישאר נוכחים בזמן אי־נוחות. כשהרגש מפסיק להיות משהו שחייבים לברוח ממנו או להיכנע לו, נוצר יותר חופש לבחור.

רגש הוא חוויה — לא הוראה

בהקשר של האם צריך לחזור לעבר כדי ליצור שינוי בהווה חשוב להבדיל בין עצם קיומו של רגש לבין מה שאנחנו עושים בעקבותיו. פחד אינו תמיד סימן שצריך לברוח, כעס אינו תמיד הוראה להתעמת, ועצב אינו הוכחה שמשהו השתבש. רגש מספק מידע על האופן שבו המערכת מפרשת מצב, צורך או אובדן. העבודה מתחילה כשאפשר להרגיש אותו מספיק כדי להבין מה הוא מביא, בלי להניח שהוא חייב לנהל את הפעולה הבאה. כך השאלה ההווה עוזר לבחור במה להתמקד מקבלת תשובה מורכבת יותר מאשר "להיפטר מהרגש".

בין הדחקה להצפה יש מרחב של ויסות

אנשים רבים מכירים שתי אפשרויות בלבד: לסגור את הרגש או להיסחף איתו. בפועל קיימת אפשרות שלישית — להישאר בקשר עם החוויה במידה שאפשר לשאת. זה יכול להיות לזהות תחושה בגוף, לתת שם למה שעולה, להבין את ההקשר ולבחור מה נכון לעשות. בהקשר של האם צריך לחזור לעבר כדי ליצור שינוי בהווה המטרה אינה להפוך כל מפגש רגשי לאירוע דרמטי, אלא להגדיל בהדרגה את היכולת להיות עם מה שקיים בלי לאבד קשר עם ההווה ועם שאר חלקי החיים.

הגוף הוא חלק מהחוויה הרגשית

רגש מורגש לעיתים דרך החזה, הבטן, הגרון, הפנים, הנשימה או המתח בשרירים. התחושות האלה אינן הוכחה למקור רגשי של כל תסמין, אבל הן חלק מהאופן שבו חוויה רגשית מקבלת ביטוי. כשעובדים עם האם צריך לחזור לעבר כדי ליצור שינוי בהווה, הקשבה לגוף יכולה לעזור לזהות מתי משהו מתחיל עוד לפני שהמילים מגיעות. במקביל, תסמין חדש, משמעותי או מתמשך אינו צריך לקבל הסבר רגשי אוטומטי, ויש מקום לבירור רפואי כשנדרש.

אם הנושא הרגשי שמתואר כאן מתחבר למה שאתם חווים, אפשר להעמיק בו באופן אישי ולעבוד עם מה שהוא מעלה אצלכם במסגרת מפגשים טיפוליים איתי בקליניקה או בזום.

להעמקה בטיפול רגשי אישי

לא להפוך את הקושי לזהות

כאשר הקושי סביב האם צריך לחזור לעבר כדי ליצור שינוי בהווה חוזר לאורך זמן, קל להתחיל לדבר עליו כאילו הוא מי שאנחנו: "אני חרד", "אני תקוע", "אני כזה". אבל דפוס שחוזר אינו זהות שלמה. הוא דרך שמערכת מסוימת למדה להגיב בהקשרים מסוימים. ההפרדה הזאת אינה ניסיון להקטין את הקושי; היא מאפשרת לשאול מתי הוא חזק יותר, מתי הוא חלש יותר ומה משתנה בין המצבים. ברגע שהדפוס נעשה משהו שאפשר להתבונן בו, נפתחת גם אפשרות לעבוד איתו במקום להרגיש שהוא מגדיר את כל האדם.

הקשר חשוב לא פחות מהתוכן

אותה מחשבה, תחושה או תגובה יכולה לקבל משמעות שונה לפי ההקשר. עייפות, חוסר שינה, עומס, קונפליקט, חוסר ודאות או תקופה של שינוי יכולים להעצים את הקושי סביב האם צריך לחזור לעבר כדי ליצור שינוי בהווה גם בלי לשנות את הנושא עצמו. לכן כדאי לבדוק לא רק "למה זה קורה לי" אלא גם "מתי זה קורה יותר". לעיתים ההקשר חושף תנאים שמפעילים את המערכת ומאפשר להבין מדוע ביום אחד אותה סיטואציה נסבלת וביום אחר היא מרגישה גדולה בהרבה.

להסתכל על שינוי לאורך זמן ולא דרך יום אחד

בתהליכים סביב האם צריך לחזור לעבר כדי ליצור שינוי בהווה יש ימים טובים ופחות טובים. יום קשה אחרי תקופה של שיפור אינו בהכרח חזרה לנקודת ההתחלה, בדיוק כפי שיום רגוע אחד אינו הוכחה שהכול נפתר. עדיף לבחון מגמה: כמה זמן התגובה נמשכת, כמה היא מצמצמת את החיים, כמה מהר מתאוששים וכמה אפשרויות פעולה נשארות בזמן שהיא קיימת. הסתכלות כזאת מפחיתה שיפוט ומאפשרת לזהות שינוי אמיתי גם כשהוא הדרגתי.

לסיכום

כשבוחנים את האם צריך לחזור לעבר כדי ליצור שינוי בהווה, אפשר להבין טוב יותר את הקושי כשמסתכלים לא רק על הסימפטום אלא על הרצף שמפעיל ומחזיק אותו. המטרה אינה להילחם בכל מחשבה, רגש או תחושה, אלא ליצור יותר מרחב, גמישות ובחירה. שינוי כזה נבנה בהדרגה ונבחן בסופו של דבר בדרך שבה אנחנו חיים ומגיבים, לא רק במה שאנחנו מבינים.

מחקרים ומקורות

• Pascual-Leone A. How clients “change emotion with emotion”: A programme of research on emotional processing. Psychotherapy Research. 2018; 28(2): 165–182. doi: 10. 1080/10503307. 2017. 1349350.

הבהרה: המידע במאמר נועד למידע ולהעשרה בלבד ואינו מהווה אבחון או תחליף לייעוץ או טיפול רפואי או נפשי.