מעבר מהמימד השלישי למימד החמישי – מה באמת משתנה בדרך?

יש תקופות שבהן משהו באופן שבו חיינו עד עכשיו מתחיל להפסיק לעבוד. לא בהכרח משום שהחיים רעים. לפעמים דווקא מבחוץ הכול ממשיך להתנהל: עבודה, מערכות יחסים, משימות ומטרות. ובכל זאת משהו בפנים כבר אינו מצליח לחזור למקום הישן.

כדי להבין קודם את המושג עצמו, התחילו במאמר המרכזי: מה זה המימד החמישי ואיך מגיעים אליו.

הדברים שפעם הניעו אותנו מתחילים להרגיש פחות משמעותיים. מאבקים שפעם נראו הכרחיים מתחילים לעייף. יש פחות רצון להוכיח, להתחרות או לרצות אחרים, ומצד שני עדיין לא ברור מה אמור לבוא במקום.

בשפה שבה אני עובד, אפשר להבין את השלב הזה כחלק ממעבר מהמימד השלישי למימד החמישי. לא מדובר במעבר פיזי ממקום אחד ביקום למקום אחר, אלא במודל רוחני-תודעתי שמתאר שינוי באופן שבו אנחנו תופסים את עצמנו, את האחרים ואת המציאות – ומתוך כך גם באופן שבו אנחנו בוחרים, פועלים ויוצרים את החיים.

מהו המימד השלישי?

המימד השלישי אינו "רע" ואינו טעות. הוא שלב חשוב מאוד בהתפתחות שלנו. זה המרחב שבו אנחנו לומדים לחיות בעולם ממשי: להגן על עצמנו, לבנות זהות, להשתייך, להתפרנס, להשיג, להתמודד, לבחור ולפתח כוח אישי.

במימד הזה אנחנו חווים את עצמנו במידה רבה כישות נפרדת. יש אני ואחר, הצלחה וכישלון, נכון ולא נכון, שליטה וחוסר שליטה, מי שיש לו ומי שאין לו. החשיבה הזאת מאפשרת לנו להתארגן בעולם.

הקושי מתחיל כאשר היא הופכת לצורת החיים היחידה שלנו. אז החיים יכולים להרגיש כמו מאבק מתמשך על ביטחון, הכרה, מקום ושליטה.

מה מחזיק תודעה של מימד שלישי?

חלק גדול מהתודעה הזאת מאורגן סביב שאלות של הישרדות וביטחון: מה עליי לעשות כדי להיות בסדר? איך אני מונע אובדן? איך אני משיג מספיק? איך אני מוודא שאוהבים אותי? איך אני שולט במה שעומד לקרות? איך אני מוכיח שאני שווה?

מכאן יכולים להיוולד השוואה, ריצוי, שליטה, מאבק, פחד מכישלון, צורך בוודאות, היאחזות במוכר ותלות גבוהה באופן שבו אחרים רואים אותנו.

אלה אינם סימנים לכך שאנחנו "לא מפותחים". אלה דרכים אנושיות לנסות להרגיש בטוחים. המעבר מתחיל כאשר אנחנו מגלים שהן כבר אינן נותנות את מה שחיפשנו מהן.

מה משתנה כשמתחילים לצאת מתודעת הישרדות? — בשפה שלי, המימד החמישי הוא מעבר מתודעה שמאורגנת בעיקר סביב הישרדות, הפרדה ושליטה – לתודעה שמסוגלת יותר לפעול מתוך חיבור, בחירה, נוכחות, משמעות, יצירה, אמון ואחריות פנימית.

זה לא אומר שאין פחד, כסף, עבודה, גבולות או בעיות. זה גם לא אומר שהמציאות הופכת מיד למה שאנחנו רוצים. השינוי עמוק יותר: אנחנו מתחילים לפגוש את המציאות ממקום אחר.

במקום שהשאלה המרכזית תהיה "איך אני שולט במה שקורה? ", מתחילה להופיע שאלה חדשה: "מי אני רוצה להיות בתוך מה שקורה? "

המעבר אינו בריחה מהעולם — לפעמים המושג "מימד חמישי" מוצג כאילו האדם אמור להתנתק מהעולם החומרי. בעיניי זה כמעט ההפך.

אם התפתחות רוחנית אינה מצליחה להיכנס ליחסים, לעבודה, לכסף, לגוף, לבחירות ולדרך שבה אנחנו מגיבים כשמישהו פוגע בנו – היא נשארת רעיון.

המימד החמישי אינו מקום שבו מפסיקים להיות בני אדם. הוא ניסיון להיות בני אדם באופן מודע יותר. אפשר עדיין לכעוס, לפחד, להיפגע, להיכשל ולהתבלבל. אבל אנחנו כבר לא חייבים להפוך כל חוויה כזאת לזהות שלנו.

מה המחקר יודע על היכולת לא להזדהות לחלוטין עם המחשבות שלנו?

Bernstein ועמיתיו סקרו את המחקר על תהליך שנקרא Decentering – היכולת לעבור מחוויה שבה אנחנו נמצאים לחלוטין בתוך מחשבה או רגש לעמדה שבה אנחנו מסוגלים גם להתבונן בהם.

בסקירה הם תיארו שלושה מרכיבים חוזרים: מודעות לכך שמתרחשת חוויה פנימית, פחות הזדהות עם החוויה ופחות תגובתיות אוטומטית לתוכן שלה.

לדוגמה, במקום "אני כישלון", מתחילה להופיע אפשרות לזהות: "עולה בי עכשיו מחשבה שאני כישלון". המחשבה לא בהכרח נעלמת, אבל היחסים איתה משתנים.

המחקר הזה אינו חוקר "מימד חמישי", אך הוא מתאר יכולת פסיכולוגית שמקבילה בעיניי לאחד המעברים החשובים בתודעה: אני לא חייב להיות כל מה שעובר דרכי.

מהתגובה האוטומטית אל הבחירה

אם אני מזוהה לחלוטין עם המחשבה שלי, אני כמעט חייב לפעול מתוכה. אם אני מסוגל לראות אותה, נפתח מרווח. בתוך המרווח הזה יכולה להופיע בחירה.

נניח שמישהו אינו עונה להודעה. מיד עולה פחד מדחייה. הגוף מתכווץ והמוח בונה סיפור: הוא לא רוצה אותי, עשיתי משהו לא נכון, אני צריך לכתוב שוב או להתרחק לפני שאפגע.

המעבר אינו בכך שלא תעלה תגובה. הוא בכך שאפשר לזהות אותה לפני שהיא הופכת לפעולה. בעיניי זה אחד הסימנים החשובים למעבר מתגובה אוטומטית לתודעה יוצרת.

מה בין המימד החמישי לבין גמישות פסיכולוגית?

Kashdan ו-Rottenberg פרסמו סקירה רחבה על Psychological Flexibility – גמישות פסיכולוגית. הם מתארים אותה כיכולת לזהות את דרישות המצב, לשנות דפוסי חשיבה או התנהגות כאשר הם כבר אינם משרתים אותנו, ולהמשיך לפעול באופן שמתאים לערכים גם בנוכחות רגשות מורכבים.

תודעה חדשה אינה אדם ש"רק חושב חיובי". להפך. היא דורשת יותר גמישות: להרגיש פחד בלי להיות רק פחד, לשמוע מחשבה בלי לציית לה אוטומטית, ולהסכים לשנות דרך שכבר אינה עובדת.

גם כאן, המחקר אינו מאשר מודל של ממדים רוחניים. הוא כן מראה שהיכולת לשנות את היחסים שלנו עם חוויה פנימית היא תהליך אנושי שניתן לחקור ולפתח.

משליטה לנוכחות

בתודעת הישרדות הרבה ביטחון נבנה דרך שליטה: אם אדע מה יקרה, אהיה בטוח. אם כולם יסכימו איתי, אהיה בטוח. אם אצליח מספיק, אהיה בטוח. אם לא אעשה טעות, אהיה בטוח.

אבל החיים אינם נותנים ודאות כזאת. לכן מאבק השליטה אף פעם לא באמת נגמר.

המעבר למימד החמישי אינו אומר לוותר על תכנון, אחריות או גבולות. הוא אומר לשחרר בהדרגה את הדרישה שהמציאות תהיה בדיוק כפי שאנחנו רוצים כדי שנוכל להיות שלמים בתוכה.

מ"אני חייב" ל"אני בוחר"

יש הבדל עמוק בין פעולה שנחווית כ"אני חייב" לבין פעולה שאדם מסוגל לזהות כבחירה שלו. לפעמים מבחוץ הפעולה זהה, אבל מבפנים משהו השתנה.

תיאוריית ההכוונה העצמית של Ryan ו-Deci מבחינה בין התנהגות שנובעת בעיקר מלחץ וכפייה לבין התנהגות שהאדם מזדהה איתה יותר. הם מצביעים על אוטונומיה, מסוגלות וקשר כצרכים פסיכולוגיים מרכזיים הקשורים למוטיבציה ולרווחה.

אוטונומיה במחקר הזה אינה לעשות כל מה שמתחשק. היא חוויה שהפעולה מחוברת למה שאנחנו באמת מזדהים איתו. בעיניי זו נקודת חיבור חשובה למעבר מתודעת כפייה פנימית לתודעת בחירה.

המעבר לא תמיד מרגיש טוב

מעבר תודעתי יכול להיות מבלבל מאוד. משהו ישן מתפרק לפני שהחדש התבסס.

דברים שפעם הניעו אותנו כבר אינם מספיקים. מערכת יחסים יכולה להרגיש אחרת. עבודה יכולה להיראות ריקה יותר. אנשים שהיינו קרובים אליהם יכולים להרגיש פחות מתאימים. ויכולה לעלות השאלה: מי אני אם אני כבר לא האדם שהייתי?

לכן המעבר אינו רק התרחבות, אור והתרגשות. לפעמים הוא כולל תקופה של אובדן, חוסר כיוון וריק. לא מפני שמשהו בהכרח התקלקל – אלא מפני שזהות אחת נחלשת לפני שאחרת נבנית.

בין המימד השלישי לחמישי יש אזור ביניים

המעבר אינו מתג. אנחנו יכולים כבר לראות את הדפוסים הישנים ועדיין לפעול מתוכם.

אני יודע שאין צורך לרצות – ועדיין מרצה. אני מבין שאיני חייב לשלוט – ועדיין נלחץ כשהדברים משתנים. אני רוצה לבחור מתוך אמת פנימית – ועדיין הפחד מנהל חלק מההחלטות.

לראות דפוס לפני שאנחנו מסוגלים לשנות אותו לחלוטין הוא כבר שינוי. בהדרגה המרווח גדל והאוטומט מאבד מכוחו.

חיבור אינו ביטול גבולות

אחד הבלבולים סביב תודעת חיבור הוא הרעיון שאם הכול מחובר, אין צורך בגבולות. בעיניי ההפך נכון.

חיבור אמיתי אינו התמזגות. אני יכול לראות את האנושיות של אדם אחר ועדיין לומר לא. אני יכול לאהוב אדם ועדיין לבחור לא להיות איתו. אני יכול להבין מאיפה התנהגות פוגעת מגיעה ולא להסכים לקבל אותה.

תודעת חיבור אינה מבטלת את העצמי. היא מאפשרת לעצמי להיות פחות בנוי על מלחמה.

נתרגל יחד, באמצעות חניכה והכוונה, איך לעבוד עם שדה אנרגטי, לנוע בין מצבים תודעתיים, לחוות זמן ומרחב בצורה אחרת, להיפתח לתנועה במרחב האסטרלי ולקליטת מידע דרך התודעה והאינטואיציה.

המטרה היא לא רק להבין מהו המימד החמישי — אלא להתחיל לחוות אותו.

להתחיל את החיבור

ממאבק ליצירה

בתודעת הישרדות הרבה אנרגיה מופנית למה שאנחנו לא רוצים: לא להיכשל, לא להיפגע, לא לאבד, לא להישאר לבד, לא לחזור על העבר.

כאשר החיים בנויים בעיקר סביב התרחקות ממשהו, אנחנו עדיין קשורים אליו. תודעת יצירה שואלת: מה אני כן רוצה ליצור? איזה קשר? איזו עבודה? איזו נוכחות? איזה אדם אני רוצה להיות?

לא רק מה אני רוצה להפסיק – אלא מה אני רוצה להתחיל להזין.

ומה המחקר אומר על אימון של התודעה?

Fredrickson ועמיתיה ערכו ניסוי שדה עם 139 עובדים. חלק מהמשתתפים עברו תרגול Loving-Kindness Meditation. לאורך הזמן נמצאה בקבוצת התרגול עלייה הדרגתית ברגשות חיוביים יומיומיים, והשינויים הללו נקשרו לעלייה במשאבים אישיים שונים כמו קשיבות, תחושת מטרה ותמיכה חברתית.

המחקר אינו אומר שמדיטציה "מעלה תדר" או מעבירה אדם למימד החמישי. הוא כן מראה שאימון שיטתי של הקשב והחוויה יכול לאורך זמן לשנות דפוסים ולבנות משאבים פנימיים.

ומה לגבי אנרגיה?

במודל שלי, מעבר תודעתי אינו רק שינוי במחשבות. אני מתייחס גם לרובד האנרגטי.

אנשים מתארים בתקופות של שינוי רגישות חזקה יותר, התרחבות או כיווץ, צורך ביותר שקט, תחושת חיבור עמוקה או להפך – עומס וחוסר יציבות. אני עובד עם החוויות האלה כחלק מהשפה והגישה האנרגטית שלי.

חשוב לדייק: המחקרים על גמישות פסיכולוגית, Decentering, אוטונומיה או מדיטציה אינם מוכיחים קיום של "תדר המימד החמישי" או מעבר אנרגטי בין ממדים. הם חוקרים תהליכים פסיכולוגיים שאפשר לראות בהם נקודות השקה מסוימות עם המודל התודעתי שאני מתאר.

איך יודעים שאנחנו באמת משתנים?

קל ללמוד שפה על תודעה, אהבה, תדר ויצירת מציאות. השאלה האמיתית היא מה קורה ברגע שמישהו לוחץ בדיוק על המקום הרגיש.

מה קורה כשלא מקבלים את מה שרצינו? כשמישהו דוחה אותנו? כשאנחנו מפחדים? כשמשהו משתבש? כשצריך לבחור בין האמת שלנו לבין הצורך באישור?

שם השינוי נבחן. לא בשפה – בחיים.

איך אני עובד עם המעבר הזה?

במסע למימד החמישי אנחנו לא רק מדברים על רעיונות. אנחנו בודקים איפה תודעת ההישרדות עדיין פועלת בתוך החיים, איפה מופיעים פחד ושליטה, אילו דפוסים מנהלים אותנו ומה מבקש להתחיל לקבל ביטוי במקום.

אני עובד דרך השילוב שמלווה את העבודה שלי: תודעה, אנרגיה ובינה. אנחנו עובדים עם ההבנה, החוויה, האנרגיה, הבחירה והאופן שבו הדבר החדש מתחיל לקבל ביטוי בעולם הממשי.

בעיניי אין ערך רב ב"לעבור למימד החמישי" אם החיים עצמם נשארים בדיוק כפי שהיו.

לסיכום

המעבר מהמימד השלישי למימד החמישי אינו בעיניי בריחה מהעולם החומרי או מעבר פיזיקלי בין ממדים. זו דרך לתאר שינוי עמוק ביחסים שלנו עם עצמנו ועם החיים.

מתודעה שמאורגנת בעיקר סביב פחד, הישרדות, שליטה, הפרדה ואישור חיצוני – אל יכולת הולכת וגדלה לחיות מתוך חיבור, בחירה, גמישות, משמעות ויצירה.

השאלה המעניינת בעיניי אינה "באיזה מימד אני? ", אלא: מאיזו תודעה אני חי את הרגע הזה – ומה אני רוצה ליצור ממנו עכשיו?

מחקרים ומקורות

• Bernstein, A. , Hadash, Y. , Lichtash, Y. , Tanay, G. , Shepherd, K. , & Fresco, D. M. (2015). Decentering and Related Constructs: A Critical Review and Metacognitive Processes Model. Perspectives on Psychological Science, 10(5), 599-617. DOI: 10. 1177/1745691615594577.
• Kashdan, T. B. , & Rottenberg, J. (2010). Psychological Flexibility as a Fundamental Aspect of Health. Clinical Psychology Review, 30(7), 865-878. DOI: 10. 1016/j. cpr. 2010. 03. 001.
• Ryan, R. M. , & Deci, E. L. (2000). Self-Determination Theory and the Facilitation of Intrinsic Motivation, Social Development, and Well-Being. American Psychologist, 55(1), 68-78. DOI: 10. 1037/0003-066X. 55. 1. 68.
• Fredrickson, B. L. , Cohn, M. A. , Coffey, K. A. , Pek, J. , & Finkel, S. M. (2008). Open Hearts Build Lives: Positive Emotions, Induced Through Loving-Kindness Meditation, Build Consequential Personal Resources. Journal of Personality and Social Psychology, 95(5), 1045-1062. DOI: 10. 1037/a0013262.

כל הנכתב במאמר זה נועד למידע ולהעשרה בלבד ואינו מהווה תחליף לאבחון, ייעוץ או טיפול רפואי, פסיכולוגי או פסיכיאטרי.