תקיעות בחיים – למה קשה לעשות שינוי גם כשאנחנו יודעים מה אנחנו רוצים?

אפשר לדעת בדיוק מה צריך לעשות ועדיין לא לעשות אותו. אפשר להבין שהגיע הזמן לשיחה, להגשת מועמדות, לפרויקט, לגבול או לשינוי, ובכל פעם להגיע לאותה נקודה שבה משהו נעצר.

תקיעות אינה תמיד חוסר עשייה. אפשר להיות עסוקים מאוד ובכל זאת להרגיש שהחיים אינם נעים בכיוון שבחרנו. כדי ליצור שינוי צריך להבין לא רק מה אנחנו רוצים, אלא מה מקבל תגמול בכל פעם שאנחנו נשארים במוכר.

המוכר מרגיש בטוח יותר מהחדש

המוח לומד מהעבר. גם מצב שאינו מספק יכול להיות צפוי, והצפוי מרגיש לעיתים בטוח יותר מאפשרות חדשה. לכן שינוי יכול לעורר אי-נוחות עוד לפני שיש בעיה אמיתית.

התגובה הזאת אינה הוכחה שהכיוון החדש שגוי. לפעמים היא פשוט סימן לכך שהמערכת עדיין לא למדה שיש לנו אפשרות להתמודד איתו.

למה הימנעות מתחזקת?

אם פעולה מפחידה ואנחנו דוחים אותה, המתח יורד לרגע. ההקלה היא תגמול. בפעם הבאה המוח זוכר שהימנעות הפחיתה אי-נוחות, ולכן היא נעשית שוב אפשרות אטרקטיבית.

כך נוצר מצב שבו מה שמקל היום מחזק את התקיעות של מחר. לכן חלק מהשינוי דורש ללמוד לשאת מספיק אי-נוחות כדי לאפשר חוויה חדשה.

מה המחקר על דחיינות מצא?

Piers Steel סיכם במטא-אנליזה 691 קשרים מחקריים בתחום הדחיינות. הוא מצא שמנבאים חשובים כללו אי-נעימות של המשימה, מרחק התוצאה בזמן, מסוגלות עצמית, אימפולסיביות וקשיי ויסות עצמי.

התמונה מורכבת יותר מ"אין לי משמעת". לפעמים אנחנו מתקשים לפעול משום שהמשימה עמומה, רחוקה, מאיימת או אינה מחוברת מספיק לתגמול שאנחנו מרגישים עכשיו.

הרגלים ממשיכים גם אחרי שהחלטנו להשתנות — Lally ועמיתיה עקבו 12 שבועות אחרי 96 אנשים שבחרו הרגל יומי חדש. אצל מי שניתן היה להתאים להם מודל, הזמן להגיע לכ-95% מרמת האוטומטיות נע בין 18 ל-254 ימים. השונות הייתה גדולה מאוד.

המחקר מזכיר ששינוי אינו מבחן חד-פעמי. חזרה לדפוס ישן אינה בהכרח כישלון; לעיתים היא פשוט חלק מתקופה שבה הישן עדיין אוטומטי והחדש עדיין דורש כוונה.

כוונה צריכה כתובת — Gollwitzer ו-Sheeran מצאו במטא-אנליזה של 94 בדיקות ש-Implementation Intentions מסייעות להשגת מטרות. במקום "אני אעשה יותר ספורט", מגדירים מתי, איפה ומה בדיוק יקרה.

ככל שהצעד ברור יותר, קל יותר לראות אם הבעיה היא עמימות או התנגדות רגשית. אם הפעולה ברורה ועדיין אינה מתרחשת, כדאי לבדוק מה קורה ברגע שבו היא נעשית ממשית.

לפעמים התקיעות היא בכלל חוסר כיוון

אי אפשר לייצר תנועה יציבה לכיוון שאיננו רוצים מספיק או שאיננו מסוגלים עדיין להגדיר. במצב כזה עוד לחץ לפעול רק מגדיל אשמה.

לפני תוכנית פעולה כדאי לפעמים לעצור ולברר: מה אנחנו רוצים שיקרה אחרת, מה חשוב לנו ומה יהיה סימן קטן לכך שאנחנו באמת נעים בכיוון הנכון.

איך אני עובד עם תקיעות?

אני מנסה לזהות את נקודת העצירה המדויקת. מה האדם רוצה, מה הוא עושה עד הרגע הזה, ומה עולה כשהפעולה מתקרבת: פחד, כיווץ, ספק, עייפות, מחשבה או צורך בשלמות.

העבודה משלבת רגש, תודעה, גוף ובגישה שלי גם רובד אנרגטי כאשר הוא רלוונטי. המחקרים על הרגלים ודחיינות אינם הוכחה לעבודה אנרגטית; זהו רובד נוסף שאני משלב. בסוף מחפשים פעולה קטנה ומדידה שתאפשר למערכת לקבל חוויה חדשה.

רצון לשינוי יכול להתקיים לצד כוח שמבקש להישאר במקום

בהקשר של תקיעות בחיים קל לחשוב שאם באמת היינו רוצים, פשוט היינו עושים. בפועל יכולים לפעול בנו שני כוחות אמיתיים: חלק שרוצה לנוע וחלק שמנסה לשמור על מוכר, ביטחון או שייכות. אצל כל אדם היחס בין הכוחות שונה, ולכן חשוב לבדוק את הערכים, תחושת המשמעות, הציפיות מבחוץ והחלקים שמבקשים יותר ביטוי. השאלה למה קשה לעשות שינוי גם כשאנחנו יודעים מה אנחנו רוצים? נעשית מדויקת יותר כשלא מתייחסים לעצירה כאל עצלנות, אלא מנסים להבין מה המערכת חוששת שיקרה אם השינוי באמת יתרחש.

בהירות לא תמיד מגיעה לפני התנועה

אנשים רבים מחכים לרגע שבו יהיו בטוחים לחלוטין מה הם רוצים. אבל בהקשר של תקיעות בחיים בהירות יכולה להיבנות גם מתוך ניסיון. שיחה, קורס קצר, פגישה, יום התנסות, פרויקט קטן או גבול חדש יכולים לספק מידע שלא ניתן לקבל רק מהמחשבה. אין פירוש הדבר לפעול בפזיזות; להפך, מדובר בניסויים קטנים שמאפשרים לבדוק איך אפשרות מרגישה במציאות. כך הבחירה נעשית מבוססת יותר ופחות תלויה בדמיון על מה שאולי יקרה.

מה שלי ומה הגיע מציפיות של אחרים?

בחלק מהמקרים של תקיעות בחיים, הקושי אינו שאין רצונות אלא שקשה להבחין ביניהם לבין קולות שנאספו לאורך השנים: מה נחשב הצלחה, מה "צריך" לעשות בגיל מסוים, מה יחשבו ומה בטוח יותר. בירור כזה אינו דורש למרוד בכל ציפייה. המטרה היא לדעת מה אנחנו בוחרים מרצון ומה אנחנו ממשיכים רק מפני שהוא מוכר. ככל שההבחנה ברורה יותר, קל יותר לקחת אחריות על הבחירה גם כשהיא אינה מושלמת.

לפעמים אנחנו יודעים היטב לאן היינו רוצים להגיע, ובכל זאת נשארת בפנים תחושה של חוסר סיפוק, תקיעות ולעיתים גם ריקנות.

בעבודה האישית איתי אני עוזר להתבונן בעולם הפנימי במה שמניע אותנו, במה שעוצר אותנו ובדפוסים שפועלים מתחת לפני השטח ולחבר בין ההבנה הפנימית לבין הבחירות, התנועה והחיים עצמם.

אם גם אתם מרגישים שיש בכם יותר, אבל משהו עדיין לא מתחבר לכדי מימוש והגשמה, מוזמנים למפגש אישי איתי. נוכל לבדוק יחד מהו הכיוון הנכון עבורכם, מהו מימוש מבחינתכם ומה באמת נותן לכם תחושת משמעות בחיים.

כאן תוכלו לקרוא פרטים נוספים.
מוזמנים לבדוק אם זה מתאים לכם.

הגוף והרגש יכולים להראות איפה הקונפליקט נמצא

לפעמים הראש אומר "כן" אבל הגוף מתכווץ, ולפעמים מחשבה מפחידה מופיעה דווקא סביב אפשרות שמרגישה חיה ומשמעותית. אין צורך להפוך כל תחושה למצפן מוחלט, אבל כדאי להקשיב אליה כחלק מהמידע. בהקשר של תקיעות בחיים אני בודק מה קורה כאשר מדמיינים את הצעד: האם עולה פחד מכישלון, אשמה, אובדן זהות, חשש מאכזבה או תחושת חוסר ראויות. כשמבינים מה בדיוק מופעל, אפשר לעבוד עם החסם ולא רק לנסות לייצר עוד מוטיבציה.

צעד קטן במקום הנכון יכול להיות שינוי גדול

כאשר נושא כמו תקיעות בחיים נמשך זמן רב, קל לחשוב שהפתרון חייב להיות מהפכה. לעיתים דווקא פעולה קטנה שוברת את הרצף: לשלוח פנייה, לקבוע שיחה, להגיד לא, להקדיש שעה לפרויקט או להפסיק התחייבות שכבר אינה נכונה. הערך של הצעד אינו בגודל שלו אלא בכך שהוא מייצר מידע חדש וחוויה חדשה. פעולה אחת אינה פותרת הכול, אבל היא יכולה להפוך מצב מעורפל למשהו שאפשר להמשיך לעבוד איתו.

איך נראית תנועה אמיתית?

שינוי בהקשר של תקיעות בחיים אינו נמדד רק בתוצאה חיצונית כמו עבודה חדשה, קשר או החלטה גדולה. לעיתים הוא מתחיל קודם: פחות ויכוח פנימי, יותר יכולת לשאת אי־ודאות, בהירות טובה יותר לגבי מה חשוב, או פעולה שלא הייתה אפשרית קודם. כאשר המערכת מפסיקה לדרוש ודאות מושלמת לפני כל צעד, נוצרת יותר גמישות. משם אפשר להתקדם, לבדוק, לתקן כיוון ולהמשיך — במקום להישאר שנים בניסיון למצוא בחירה שאין בה שום סיכון.

לסיכום

תקיעות בחיים יכולה להישען על הימנעות, הרגל, פחד, עמימות או חוסר חיבור למטרה. כוח רצון לבדו לא תמיד פותר אותה. כשמבינים איפה בדיוק המעגל נסגר, אפשר להתערב במקום הנכון וליצור תנועה קטנה שאפשר לבנות עליה.

מחקרים ומקורות

• Steel, P. (2007). The Nature of Procrastination: A Meta-Analytic and Theoretical Review of Quintessential Self-Regulatory Failure. Psychological Bulletin, 133(1), 65-94. DOI: 10. 1037/0033-2909. 133. 1. 65.
• Lally, P. , van Jaarsveld, C. H. M. , Potts, H. W. W. , & Wardle, J. (2010). How Are Habits Formed: Modelling Habit Formation in the Real World. European Journal of Social Psychology, 40(6), 998-1009. DOI: 10. 1002/ejsp. 674.
• Gollwitzer, P. M. , & Sheeran, P. (2006). Implementation Intentions and Goal Achievement: A Meta-Analysis of Effects and Processes. Advances in Experimental Social Psychology, 38, 69-119. DOI: 10. 1016/S0065-2601(06)38002-1.
• Kashdan, T. B. , & Rottenberg, J. (2010). Psychological Flexibility as a Fundamental Aspect of Health. Clinical Psychology Review, 30(7), 865-878. DOI: 10. 1016/j. cpr. 2010. 03. 001.

כל הנכתב במאמר זה נועד למידע ולהעשרה בלבד ואינו מהווה תחליף לאבחון, ייעוץ או טיפול רפואי, פסיכולוגי או פסיכיאטרי.