מרגיש תקוע בחיים – למה שום דבר לא באמת זז?

יש תקיעות שקל לזהות, ויש תקיעות עמוקה יותר: החיים ממשיכים, אבל מבפנים מרגישים ששום דבר לא באמת זז. אותן מחשבות חוזרות, אותן החלטות נדחות, ואותה תחושה שהשינוי עוד רגע מגיע – אבל החודשים עוברים.

תקיעות אינה תמיד חוסר רצון. לפעמים היא מצב שבו שני כוחות אמיתיים פועלים בכיוונים מנוגדים, או שבו ההרגל וההימנעות חזקים מהכוונה.

שני כוחות מנוגדים

אפשר לרצות מאוד שינוי ובו בזמן לפחד ממנו. כשהרצון והפחד חזקים יחד, מבחוץ נראה שאין תנועה ובפנים מתקיים מאבק.

במקום לשאול מי מהם "אמיתי", אפשר לתת מקום לשניהם: מה רוצה להתפתח ומה מנסה להגן עלינו?

למה כוח רצון לא תמיד מספיק?

Steel סקר 691 קשרים מחקריים בתחום הדחיינות ומצא שאי-נעימות, מרחק התוצאה, מסוגלות ואימפולסיביות הם חלק מהגורמים המשמעותיים. "אין לי משמעת" הוא הסבר צר מדי.

אם המשימה רחוקה, מפחידה או עמומה, צריך לשנות את המבנה ולא רק לדרוש יותר כוח רצון.

הימנעות מרגיעה ולכן מתחזקת — דחייה של פעולה מפחידה מורידה מתח עכשיו. ההקלה הזו יכולה ללמד את המוח שההימנעות הייתה פתרון. כך נוצר מעגל שבו אי-הפעולה עצמה מקבלת תגמול.

כדי לשבור אותו, צריך לפעמים להסכים למידה קטנה של אי-נוחות ולגלות שהמערכת יכולה לעבור דרכה.

הרגלים אינם משתנים בקצב אחד — Lally ועמיתיה עקבו 12 שבועות אחרי 96 אנשים. הזמן להגיע לכ-95% מאוטומטיות נע בין 18 ל-254 ימים. הפער הגדול ממחיש ששינוי הרגל אינו ליניארי.

גם אם החלטנו, המערכת הישנה ממשיכה להיות קלה וזמינה. בניית דרך חדשה דורשת חזרות ולא שלמות.

כוונה כללית מול תוכנית פעולה — Gollwitzer ו-Sheeran מצאו במטא-אנליזה של 94 בדיקות שתוכניות "אם-אז" מסייעות להשגת מטרות. "אני רוצה שינוי" נעשה חזק יותר כאשר יש לו זמן, מקום ופעולה מוגדרים.

אם גם התוכנית הקונקרטית נעצרת, זה רגע מצוין לבדוק איזה רגש או פחד נכנס.

תקיעות יכולה להיות חוסר כיוון

לפעמים האדם רוצה "משהו אחר" אבל אינו יודע מה. עוד לחץ לפעול רק מגביר תחושת כישלון. לפני תנועה נדרשת לפעמים בהירות.

הבחנה בין "אני מפחד מהצעד" לבין "אני בכלל לא בטוח שזה הצעד שלי" משנה לחלוטין את העבודה.

איך אני עובד עם תחושת תקיעות?

אני מנסה להבין איפה בדיוק התנועה נעצרת, מה האדם רוצה ומה עולה ברגע של פעולה. אנחנו בודקים מחשבות, רגש, גוף, הרגלים ובגישה שלי גם רובד אנרגטי לפי הצורך.

לאחר מכן בונים שינוי קטן מספיק כדי להתבצע אך משמעותי מספיק כדי לייצר מידע. לפעמים גבול אחד, פנייה אחת או שעה שבועית מתחילים לשנות את חוויית התקיעות.

צעד קטן במקום הנכון יכול להיות שינוי גדול

כאשר נושא כמו מרגיש תקוע בחיים נמשך זמן רב, קל לחשוב שהפתרון חייב להיות מהפכה. לעיתים דווקא פעולה קטנה שוברת את הרצף: לשלוח פנייה, לקבוע שיחה, להגיד לא, להקדיש שעה לפרויקט או להפסיק התחייבות שכבר אינה נכונה. הערך של הצעד אינו בגודל שלו אלא בכך שהוא מייצר מידע חדש וחוויה חדשה. פעולה אחת אינה פותרת הכול, אבל היא יכולה להפוך מצב מעורפל למשהו שאפשר להמשיך לעבוד איתו.

איך נראית תנועה אמיתית?

שינוי בהקשר של מרגיש תקוע בחיים אינו נמדד רק בתוצאה חיצונית כמו עבודה חדשה, קשר או החלטה גדולה. לעיתים הוא מתחיל קודם: פחות ויכוח פנימי, יותר יכולת לשאת אי־ודאות, בהירות טובה יותר לגבי מה חשוב, או פעולה שלא הייתה אפשרית קודם. כאשר המערכת מפסיקה לדרוש ודאות מושלמת לפני כל צעד, נוצרת יותר גמישות. משם אפשר להתקדם, לבדוק, לתקן כיוון ולהמשיך — במקום להישאר שנים בניסיון למצוא בחירה שאין בה שום סיכון.

רצון לשינוי יכול להתקיים לצד כוח שמבקש להישאר במקום

בהקשר של מרגיש תקוע בחיים קל לחשוב שאם באמת היינו רוצים, פשוט היינו עושים. בפועל יכולים לפעול בנו שני כוחות אמיתיים: חלק שרוצה לנוע וחלק שמנסה לשמור על מוכר, ביטחון או שייכות. אצל כל אדם היחס בין הכוחות שונה, ולכן חשוב לבדוק את הערכים, תחושת המשמעות, הציפיות מבחוץ והחלקים שמבקשים יותר ביטוי. השאלה למה שום דבר לא באמת זז? נעשית מדויקת יותר כשלא מתייחסים לעצירה כאל עצלנות, אלא מנסים להבין מה המערכת חוששת שיקרה אם השינוי באמת יתרחש.

בהירות לא תמיד מגיעה לפני התנועה

אנשים רבים מחכים לרגע שבו יהיו בטוחים לחלוטין מה הם רוצים. אבל בהקשר של מרגיש תקוע בחיים בהירות יכולה להיבנות גם מתוך ניסיון. שיחה, קורס קצר, פגישה, יום התנסות, פרויקט קטן או גבול חדש יכולים לספק מידע שלא ניתן לקבל רק מהמחשבה. אין פירוש הדבר לפעול בפזיזות; להפך, מדובר בניסויים קטנים שמאפשרים לבדוק איך אפשרות מרגישה במציאות. כך הבחירה נעשית מבוססת יותר ופחות תלויה בדמיון על מה שאולי יקרה.

לפעמים אנחנו יודעים היטב לאן היינו רוצים להגיע, ובכל זאת נשארת בפנים תחושה של חוסר סיפוק, תקיעות ולעיתים גם ריקנות.

בעבודה האישית איתי אני עוזר להתבונן בעולם הפנימי במה שמניע אותנו, במה שעוצר אותנו ובדפוסים שפועלים מתחת לפני השטח ולחבר בין ההבנה הפנימית לבין הבחירות, התנועה והחיים עצמם.

אם גם אתם מרגישים שיש בכם יותר, אבל משהו עדיין לא מתחבר לכדי מימוש והגשמה, מוזמנים למפגש אישי איתי. נוכל לבדוק יחד מהו הכיוון הנכון עבורכם, מהו מימוש מבחינתכם ומה באמת נותן לכם תחושת משמעות בחיים.

כאן תוכלו לקרוא פרטים נוספים.
מוזמנים לבדוק אם זה מתאים לכם.

מה שלי ומה הגיע מציפיות של אחרים?

בחלק מהמקרים של מרגיש תקוע בחיים, הקושי אינו שאין רצונות אלא שקשה להבחין ביניהם לבין קולות שנאספו לאורך השנים: מה נחשב הצלחה, מה "צריך" לעשות בגיל מסוים, מה יחשבו ומה בטוח יותר. בירור כזה אינו דורש למרוד בכל ציפייה. המטרה היא לדעת מה אנחנו בוחרים מרצון ומה אנחנו ממשיכים רק מפני שהוא מוכר. ככל שההבחנה ברורה יותר, קל יותר לקחת אחריות על הבחירה גם כשהיא אינה מושלמת.

הגוף והרגש יכולים להראות איפה הקונפליקט נמצא

לפעמים הראש אומר "כן" אבל הגוף מתכווץ, ולפעמים מחשבה מפחידה מופיעה דווקא סביב אפשרות שמרגישה חיה ומשמעותית. אין צורך להפוך כל תחושה למצפן מוחלט, אבל כדאי להקשיב אליה כחלק מהמידע. בהקשר של מרגיש תקוע בחיים אני בודק מה קורה כאשר מדמיינים את הצעד: האם עולה פחד מכישלון, אשמה, אובדן זהות, חשש מאכזבה או תחושת חוסר ראויות. כשמבינים מה בדיוק מופעל, אפשר לעבוד עם החסם ולא רק לנסות לייצר עוד מוטיבציה.

לא להפוך תקופה של אי־בהירות לזהות

כאשר העיסוק במרגיש תקוע בחיים נמשך זמן רב, קל להגיע למסקנה שמשהו בנו מקולקל או שאין לנו יכולת לבחור. אבל חוסר בהירות הוא מצב, לא זהות. הוא יכול להיווצר כאשר כמה ערכים מתנגשים, כאשר מסלול ישן כבר לא מתאים או כאשר המחיר של שינוי עדיין מרגיש גדול. ההפרדה בין "אני לא יודע" לבין "אני אדם שלא יודע" חשובה, משום שהיא משאירה מקום לסקרנות, ניסוי ותנועה במקום להפוך תקופה מסוימת להגדרה קבועה של עצמנו.

לסיכום

תקיעות היא לעיתים מאבק בין רצון לפחד, ולעיתים תוצאה של הרגל, הימנעות או חוסר בהירות. כשמפסיקים לקרוא לכל זה "אין לי כוח" ומתחילים לזהות את המנגנון, אפשר לבנות תנועה שמתאימה למקום שבו אנחנו באמת נמצאים.

מחקרים ומקורות

• Steel, P. (2007). The Nature of Procrastination. Psychological Bulletin, 133(1), 65-94. DOI: 10. 1037/0033-2909. 133. 1. 65.
• Lally, P. , et al. (2010). How Are Habits Formed: Modelling Habit Formation in the Real World. DOI: 10. 1002/ejsp. 674.
• Gollwitzer, P. M. , & Sheeran, P. (2006). Implementation Intentions and Goal Achievement. DOI: 10. 1016/S0065-2601(06)38002-1.
• Wood, W. , & Rünger, D. (2016). Psychology of Habit. Annual Review of Psychology, 67, 289-314. DOI: 10. 1146/annurev-psych-122414-033417.

כל הנכתב במאמר זה נועד למידע ולהעשרה בלבד ואינו מהווה תחליף לאבחון, ייעוץ או טיפול רפואי, פסיכולוגי או פסיכיאטרי.