האם חייבים משבר כדי להתפתח – או שאפשר לבחור בצמיחה לפני שהחיים מכריחים אותנו?

הרבה סיפורי שינוי מתחילים במשבר.

פרידה שפתחה משהו. חרדה שהכריחה לעצור. אובדן ששינה סדרי עדיפויות. עבודה שהתפרקה. גוף שאמר "די".

לכן קל לחשוב שהתפתחות עמוקה דורשת כאב גדול. כאילו רק כשהחיים שוברים את המבנה הישן אנחנו מוכנים באמת להשתנות.

משברים אכן יכולים ליצור שינוי משמעותי. אבל הם אינם הדרך היחידה להתפתח, וגם לא כל משבר מוביל לצמיחה.

למה משבר יכול לפתוח דלת לשינוי?

משבר מערער הנחות שהיו מובנות מאליהן.

דברים שחשבנו שהם בטוחים מתגלים כמשתנים. תפקיד שהיה מרכזי בזהות נעלם. מערכת יחסים מסתיימת. העתיד שתכננו כבר אינו קיים.

כאשר המבנה הישן אינו מצליח להסביר את המציאות, אנחנו נאלצים לשאול שאלות חדשות.

מהו Posttraumatic Growth?

Tedeschi ו-Calhoun תיארו את המושג Posttraumatic Growth – צמיחה פוסט-טראומטית – כשינוי חיובי שיכול להתרחש מתוך ההתמודדות עם משברי חיים קשים.

הם תיארו בין היתר הערכה גדולה יותר לחיים, יחסים משמעותיים יותר, תחושת כוח אישי, שינוי סדרי עדיפויות והעמקה קיומית או רוחנית.

המילה החשובה כאן היא "יכול". צמיחה אינה תוצאה אוטומטית של טראומה.

לא כל כאב הופך אותנו לחזקים יותר

הרעיון ש"מה שלא הורג מחשל" נשמע מעודד, אבל הוא יכול גם להיות לא הוגן.

יש אירועים שמותירים פגיעה, מצוקה ואובדן. אנשים יכולים להיות גם פגועים וגם למצוא בהמשך משמעות חדשה. שני הדברים יכולים להתקיים יחד.

המטרה אינה להפוך סבל לשיעור חובה.

מה המחקר על משמעות אחרי משבר אומר?

Crystal Park סקרה מחקרים על Meaning Making לאחר אירועים מלחיצים.

היא מצאה שהמאמץ להבין אירוע ולשלב אותו בתוך תפיסת החיים יכול להיות חלק מתהליך ההסתגלות, אבל עצם החיפוש אחר משמעות אינו בהכרח מועיל.

לפעמים חיפוש אינסופי דווקא משאיר את האדם תקוע. מה שמשנה הוא האם נוצרת בהדרגה משמעות שעוזרת לארגן את החוויה.

אפשר לגדול גם בלי להישבר

התפתחות יכולה להתחיל גם מסקרנות.

אדם יכול לשאול את עצמו מה הוא רוצה לפני שהוא שונא את העבודה. ללמוד להציב גבולות לפני שהקשר קורס. לטפל בגוף לפני שהוא נשחק. לחקור משמעות לפני שמופיעה ריקנות עמוקה.

זו צמיחה יזומה, לא תגובת חירום.

למה אנחנו מחכים לפעמים למשבר?

כי כל עוד המצב נסבל, לשינוי יש מחיר.

הוא דורש מאמץ, אי-ודאות, ויתור על הרגלים ולעיתים אכזבה של אחרים. כשהכאב הקיים עדיין קטן ממחיר השינוי, קל לדחות.

המשבר פשוט משנה את המשוואה: פתאום מחיר ההישארות גדול יותר.

האם אפשר ליצור מוטיבציה בלי כאב?

כן, אם המוטיבציה אינה נשענת רק על מה שמפריע אלא גם על מה שמושך.

כשיש כיוון חיובי – יצירה, חיבור, חופש, עומק, קשר, למידה – אפשר להתחיל לנוע אליו גם בלי שהמצב הנוכחי יהפוך לבלתי נסבל.

זה דורש לפעמים יכולת להקשיב לרצון חלש לפני שהוא הופך לצעקה.

איך אני עובד עם צמיחה שלא נולדה ממשבר?

אני בודק עם האדם מה מבקש להתפתח עוד לפני שיש "בעיה".

איזה חלק בו אינו מקבל מקום? מה מסקרן אותו? איזו איכות הוא רוצה לחזק? מה הוא דוחה מפני שאין עדיין לחץ מספיק גדול?

העבודה יכולה לשלב בירור תודעתי, רגשי, גופני ואנרגטי – לא כדי לתקן משהו מקולקל, אלא כדי לתת מקום למה שרוצה לגדול.

ומה אם המשבר כבר כאן?

אז לא צריך למהר לקרוא לו מתנה.

קודם כול מותר להיות בתוך מה שקשה. כאב אינו חייב מיד להפוך לצמיחה.

אם עם הזמן מתחילים להופיע שאלות חדשות, אפשר לעבוד איתן. מה השתנה? מה כבר אי אפשר להמשיך כפי שהיה? מה נעשה חשוב יותר? איזה חלק בעצמי אני פוגש עכשיו?

צמיחה מתוך משבר אינה חזרה לאדם שהיינו

לפעמים אנחנו רוצים רק "לחזור לעצמנו".

אבל אחרי אירוע משמעותי ייתכן שהעצמי הקודם כבר אינו מתאים. ההתפתחות יכולה להיות בניית זהות חדשה שמשלבת את מה שקרה בלי להיות מוגדרת רק על ידו.

זו אינה שכחה של העבר. זו הרחבה של הסיפור.

לסיכום

לא חייבים משבר כדי להתפתח.

משברים יכולים להכריח אותנו לשאול שאלות שלא העזנו לשאול, אבל אפשר לבחור בצמיחה גם לפני שהחיים דוחפים אותנו לקצה.

אולי אחת הצורות הבשלות של התפתחות היא ללמוד לשמוע את הצורך בשינוי כשהוא עדיין לוחש.

מחקרים ומקורות

• Tedeschi, R. G., & Calhoun, L. G. (2004). Posttraumatic Growth: Conceptual Foundations and Empirical Evidence. Psychological Inquiry, 15(1), 1-18. DOI: 10.1207/S15327965PLI1501_01.
• Park, C. L. (2010). Making Sense of the Meaning Literature: An Integrative Review of Meaning Making and Its Effects on Adjustment to Stressful Life Events. Psychological Bulletin, 136(2), 257-301. DOI: 10.1037/a0018301.
• Bonanno, G. A. (2004). Loss, Trauma, and Human Resilience: Have We Underestimated the Human Capacity to Thrive After Extremely Aversive Events? American Psychologist, 59(1), 20-28. DOI: 10.1037/0003-066X.59.1.20.

כל הנכתב במאמר זה נועד למידע ולהעשרה בלבד ואינו מהווה תחליף לאבחון, ייעוץ או טיפול רפואי, פסיכולוגי או פסיכיאטרי.