התפתחות אישית בקצב שלנו – למה שינוי עמוק לא קורה באותו קצב אצל כולם?

אדם אחד מתחיל טיפול או תהליך ומרגיש שינוי תוך שבועות. אחר עובד חודשים עד שמשהו מתחיל לזוז. אדם שלישי מבין מהר מאוד מה הבעיה – אבל לוקח לו הרבה יותר זמן לחיות אחרת.

הפערים האלה יכולים להיות מתסכלים.

למה לאחרים זה נראה קל יותר? למה אני עדיין חוזר לאותו דפוס? אם הבנתי, למה לא השתניתי?

אחת הטעויות בהתפתחות אישית היא לחשוב שלכל שינוי יש לוח זמנים אחיד.

אנחנו לא מתחילים מאותה נקודת פתיחה

כל אדם מגיע עם היסטוריה אחרת, מערכת עצבים אחרת, הרגלים אחרים, תמיכה שונה ומציאות חיים שונה.

דפוס שנבנה במשך חודשים אינו זהה לדפוס שהיה דרך הישרדות במשך עשרות שנים.

גם המטרה שונה. שינוי הרגל של שתיית מים אינו דומה לשינוי בדרך שבה אנחנו מגיבים לדחייה או לקרבה.

המחקר על הרגלים מראה שונות עצומה

במחקר של Lally ועמיתיה, 96 אנשים בחרו התנהגות יומיומית חדשה וביצעו אותה במשך 12 שבועות.

אצל מי שניתן היה להתאים להם מודל, הזמן להגיע לכ-95% מרמת האוטומטיות נע בין 18 ל-254 ימים.

כלומר, גם בהרגל פשוט יחסית, לאנשים שונים נדרש זמן שונה מאוד. מיתוסים כמו "21 יום לשינוי הרגל" פשוט אינם משקפים את הנתונים.

שינוי עמוק אינו רק הרגל

כאשר אנחנו עובדים עם אמונה, פחד או תגובה רגשית, התהליך מורכב יותר.

אנחנו לא רק חוזרים על פעולה חדשה. לפעמים צריך לעבד חוויה ישנה, לבנות ביטחון, ללמוד לשאת אי-נוחות, לקבל משוב מהמציאות ולהתנסות שוב ושוב.

לכן זמן הוא חלק טבעי מהתהליך.

גם אישיות יכולה להשתנות – אבל בדרך כלל בהדרגה

הסקירה של Roberts ועמיתיו על 207 מחקרים מצאה שהתערבויות היו קשורות לשינויים בתכונות אישיות לאורך תקופה ממוצעת של כ-24 שבועות.

הממצא מחזק את האפשרות לשינוי, אבל גם מזכיר ששינוי בתכונות יציבות אינו בדרך כלל אירוע של יום אחד.

המערכת יכולה להשתנות, אך היא עושה זאת דרך חזרות, הקשרים חדשים והתנסות לאורך זמן.

להבין מהר ולשנות מהר הם שני דברים שונים

תובנה יכולה להגיע ברגע.

אדם מבין פתאום למה הוא מרצה. רואה את הקשר בין פחד ישן לבין בחירה בהווה. מזהה את האמונה שמנהלת אותו.

זו נקודה חשובה, אבל היא אינה מבטלת שנים של למידה.

אחרי התובנה מגיע שלב אחר: איך אני מגיב בפעם הבאה כשאותו מצב מופיע?

למה לפעמים יש תקופות של קפיצה?

שינוי אינו תמיד ליניארי.

יכולה להיות תקופה ארוכה שבה נדמה שלא קורה הרבה, ואז כמה דברים מתחברים: תובנה, חוויה חדשה, הצלחה קטנה, שיחה משמעותית – ופתאום נוצר שינוי שנראה גדול.

זה לא אומר שהתקופה הקודמת הייתה בזבוז. לפעמים היא בנתה את התנאים לקפיצה.

האם צריך לדחוף את עצמנו יותר?

לפעמים כן צריך מחויבות, תרגול ונכונות לעשות דברים לא נוחים.

אבל לחץ מוגזם יכול להפוך את התהליך לעוד זירת כישלון.

אם כל חזרה לדפוס נתפסת כהוכחה שלא התקדמנו, אנחנו מפספסים את השינויים הקטנים: זמן קצר יותר בתוך הדפוס, זיהוי מוקדם יותר, יכולת להתנצל, בחירה אחרת פעם אחת מתוך חמש.

איך יודעים אם תהליך איטי בכל זאת מתקדם?

אפשר לבדוק מדדים עדינים יותר.

האם אני מזהה מהר יותר מה קורה? האם אני מסוגל לעצור לפני תגובה? האם אני מתאושש מהר יותר? האם אני מביא דברים שפעם לא העזתי? האם יש יותר בחירה גם אם הדפוס עדיין מופיע?

התקדמות אינה רק היעלמות מוחלטת של הבעיה.

ומה אם באמת שום דבר לא משתנה?

סבלנות אינה סיבה להישאר לנצח בתהליך שלא עובד.

אם לאורך זמן אין תנועה, כדאי לבדוק את הדרך: האם המטרה ברורה? האם אנחנו רק מדברים ולא מתנסים? האם יש רובד שלא קיבל מקום? האם הקשר הטיפולי מתאים? האם צריך גישה אחרת?

הכבוד לקצב האישי אינו ויתור על בדיקת יעילות.

איך אני עובד עם קצב אישי?

אני מנסה לא להכניס אנשים ללוח זמנים אחד.

יש מקומות שבהם נכון להעמיק לאט, ומקומות שבהם דווקא כדאי לבצע צעד מעשי מהר כדי לא להישאר בלופ של מחשבה.

העבודה משלבת הבנה, רגש, גוף ואנרגיה לפי הצורך. המטרה היא לא להתקדם מהר, אלא להתקדם באופן שהשינוי יוכל להחזיק.

לסיכום

שינוי עמוק אינו תחרות.

המחקר על הרגלים, התערבויות ותכונות אישיות מראה שאנשים משתנים – אבל בקצבים שונים.

הקצב הנכון אינו בהכרח הקצב הנוח או האיטי ביותר, וגם לא המהיר ביותר. הוא הקצב שבו אנחנו יכולים גם לפגוש את מה שצריך לפגוש וגם להמשיך לנוע.

מחקרים ומקורות

• Lally, P., van Jaarsveld, C. H. M., Potts, H. W. W., & Wardle, J. (2010). How Are Habits Formed: Modelling Habit Formation in the Real World. European Journal of Social Psychology, 40(6), 998-1009. DOI: 10.1002/ejsp.674.
• Roberts, B. W., Luo, J., Briley, D. A., Chow, P. I., Su, R., & Hill, P. L. (2017). A Systematic Review of Personality Trait Change Through Intervention. Psychological Bulletin, 143(2), 117-141. DOI: 10.1037/bul0000088.
• Haehner, P., Wright, A. J., & Bleidorn, W. (2024). A Systematic Review of Volitional Personality Change Research. Communications Psychology, 2, 115. DOI: 10.1038/s44271-024-00167-5.

כל הנכתב במאמר זה נועד למידע ולהעשרה בלבד ואינו מהווה תחליף לאבחון, ייעוץ או טיפול רפואי, פסיכולוגי או פסיכיאטרי.