פחד משינוי – למה גם שינוי שאנחנו רוצים יכול להפחיד אותנו?

אפשר לרצות שינוי מאוד – ובאותו זמן לפחד ממנו. זו אינה סתירה. שינוי מכניס לחיים משהו שאיננו מכירים עדיין, ולכן גם כאשר המצב הקיים לא טוב, הוא מעניק לנו לפחות דבר אחד: מוכרות. לפעמים דווקא הרגע שבו אפשרות חדשה נעשית ממשית הוא הרגע שבו הפחד מתחיל לעלות.

שינוי כולל גם אי-ודאות

כשאנחנו מדמיינים שינוי מרחוק, אנחנו רואים לעיתים בעיקר את היתרונות שלו. כשאנחנו מתקרבים אליו, מתחילים להופיע גם המחירים והסיכונים: אולי אכשל, אולי אתחרט, אולי אאכזב, אולי אאבד משהו מוכר, אולי אגלה שהבחירה אינה נכונה.

לכן פחד משינוי אינו בהכרח סימן שהשינוי לא נכון. לפעמים הוא פשוט סימן לכך שהשינוי הפך מרעיון לאפשרות אמיתית.

מה אנחנו באמת מפחדים לאבד?

לעיתים הפחד אינו מהשינוי עצמו אלא ממה שהוא מסמל. מעבר תפקיד יכול לאיים על תחושת המסוגלות. יציאה מקשר יכולה לעורר פחד מבדידות. הקמת עסק יכולה לעורר פחד מחשיפה. הצבת גבול יכולה לגעת בפחד לאבד אהבה או שייכות.

כאשר מזהים מה באמת נמצא בסיכון מבחינתנו, אפשר לעבוד עם הפחד בצורה מדויקת יותר.

מה המחקר אומר על אי-ודאות וחרדה?

סקירתם של Grupe ו-Nitschke ב-Nature Reviews Neuroscience מתארת חרדה כמצב עתידי הקשור לציפייה ולאי-ודאות סביב איום אפשרי. אי-ודאות מקשה עלינו לצפות, להתכונן ולשלוט בתוצאה, ולכן אצל חלק מהאנשים היא מעוררת תגובת איום חזקה יותר.

גם Hartley ו-Phelps סקרו את הקשר בין חרדה לקבלת החלטות והראו כיצד פחד וציפייה לתוצאות שליליות יכולים להטות בחירה. המחקרים האלה אינם אומרים שכל פחד משינוי הוא חרדה קלינית, אבל הם עוזרים להבין מדוע הלא-נודע יכול לקבל במערכת משקל גדול יותר מהפוטנציאל החיובי של השינוי.

הרגלים שומרים על המוכר — סקירתם של Wood ו-Rünger מתארת הרגלים כתגובות שנבנות דרך חזרה בהקשרים מסוימים והופכות עם הזמן לדרך ברירת המחדל. לכן שינוי אינו רק החלטה מודעת. אנחנו יכולים להחליט אחרת ובכל זאת למצוא את עצמנו חוזרים לאותה תגובה.

זה מסביר מדוע המוכר יכול למשוך גם כאשר הוא אינו טוב עבורנו. הוא יעיל מבחינת המערכת: לא צריך לחשוב מחדש, להסתכן או ללמוד דרך חדשה.

לא חייבים לחכות שהפחד ייעלם — המטרה אינה בהכרח להגיע למצב של אפס פחד. במקרים רבים אפשר לפתח יכולת לנוע לצד אי-ודאות, בקצב שאפשר לשאת.

לפעמים הצעד הנכון הוא לא קפיצה אלא ניסוי. במקום לעזוב מיד עבודה, לבדוק אפשרויות. במקום החלטה סופית, לנסות התנהגות חדשה. כך המערכת מקבלת מידע חדש ולא רק תסריטים בראש.

פחד יכול להיות גם מנגנון הגנה ישן

לעיתים התגובה לשינוי חזקה הרבה יותר ממה שהמצב הנוכחי מצדיק. כאן כדאי לשאול האם השינוי נוגע בחוויה ישנה: ביקורת, כישלון, דחייה, חוסר יציבות או אובדן.

אם בעבר שינוי היה קשור לסכנה או לכאב, ייתכן שהמערכת למדה להיות זהירה. ההיגיון שלה אינו בהכרח "אל תתפתח", אלא "אל תיפגע שוב".

איך אני עובד עם פחד משינוי בקליניקה?

אני בודק עם האדם לא רק מה הוא חושב על השינוי, אלא מה השינוי מפעיל בתודעה, ברגש ובגוף. לעיתים עצם ההכרה בכך שחלק אחד רוצה קדימה וחלק אחר מנסה להגן משנה את היחסים עם הפחד.

משם אפשר לעבוד עם האמונה שמאחורי הפחד, עם הרגש ועם החוויה הגופנית, ובגישה שלי גם עם הרובד האנרגטי. אם מופיעה חוויה מהעבר שממשיכה להפעיל את ההווה, אפשר לפגוש אותה מחדש ולבדוק מה נדרש כדי שהמערכת לא תצטרך להגיב היום בדיוק כפי שהגיבה אז.

לאחר מכן חשוב לחבר את העבודה לבחירה ממשית: מהו צעד חדש שאפשר לבצע בלי לדרוש מעצמנו ודאות שאין לנו?

רצון לשינוי יכול להתקיים לצד כוח שמבקש להישאר במקום

בהקשר של פחד משינוי קל לחשוב שאם באמת היינו רוצים, פשוט היינו עושים. בפועל יכולים לפעול בנו שני כוחות אמיתיים: חלק שרוצה לנוע וחלק שמנסה לשמור על מוכר, ביטחון או שייכות. אצל כל אדם היחס בין הכוחות שונה, ולכן חשוב לבדוק את הפחד, ההרגל, הצורך בביטחון והמחיר שהמערכת מייחסת לשינוי. השאלה למה גם שינוי שאנחנו רוצים יכול להפחיד אותנו? נעשית מדויקת יותר כשלא מתייחסים לעצירה כאל עצלנות, אלא מנסים להבין מה המערכת חוששת שיקרה אם השינוי באמת יתרחש.

בהירות לא תמיד מגיעה לפני התנועה

אנשים רבים מחכים לרגע שבו יהיו בטוחים לחלוטין מה הם רוצים. אבל בהקשר של פחד משינוי בהירות יכולה להיבנות גם מתוך ניסיון. שיחה, קורס קצר, פגישה, יום התנסות, פרויקט קטן או גבול חדש יכולים לספק מידע שלא ניתן לקבל רק מהמחשבה. אין פירוש הדבר לפעול בפזיזות; להפך, מדובר בניסויים קטנים שמאפשרים לבדוק איך אפשרות מרגישה במציאות. כך הבחירה נעשית מבוססת יותר ופחות תלויה בדמיון על מה שאולי יקרה.

אם אתם רוצים שינוי אבל משהו בו מפחיד

פחד משינוי לא אומר שאתם לא רוצים להתקדם. לפעמים הוא אומר שחלק עמוק יותר בתוככם עדיין מרגיש שהמוכר בטוח יותר.

בעבודה איתי אנחנו בודקים מה בדיוק השינוי מפעיל — חוסר ודאות, פחד מכישלון, אובדן שליטה, חשיפה או משהו אחר — ועובדים עם השכבות האלה ברמה רגשית, תודעתית ואנרגטית.

אם יש שינוי שאתם יודעים שאתם רוצים אבל עדיין מתקשים לעשות אותו — אפשר לפנות אליי ולבדוק יחד מה עוצר.

לפרטים על העבודה האישית איתי

מה שלי ומה הגיע מציפיות של אחרים?

בחלק מהמקרים של פחד משינוי, הקושי אינו שאין רצונות אלא שקשה להבחין ביניהם לבין קולות שנאספו לאורך השנים: מה נחשב הצלחה, מה "צריך" לעשות בגיל מסוים, מה יחשבו ומה בטוח יותר. בירור כזה אינו דורש למרוד בכל ציפייה. המטרה היא לדעת מה אנחנו בוחרים מרצון ומה אנחנו ממשיכים רק מפני שהוא מוכר. ככל שההבחנה ברורה יותר, קל יותר לקחת אחריות על הבחירה גם כשהיא אינה מושלמת.

הגוף והרגש יכולים להראות איפה הקונפליקט נמצא

לפעמים הראש אומר "כן" אבל הגוף מתכווץ, ולפעמים מחשבה מפחידה מופיעה דווקא סביב אפשרות שמרגישה חיה ומשמעותית. אין צורך להפוך כל תחושה למצפן מוחלט, אבל כדאי להקשיב אליה כחלק מהמידע. בהקשר של פחד משינוי אני בודק מה קורה כאשר מדמיינים את הצעד: האם עולה פחד מכישלון, אשמה, אובדן זהות, חשש מאכזבה או תחושת חוסר ראויות. כשמבינים מה בדיוק מופעל, אפשר לעבוד עם החסם ולא רק לנסות לייצר עוד מוטיבציה.

צעד קטן במקום הנכון יכול להיות שינוי גדול

כאשר נושא כמו פחד משינוי נמשך זמן רב, קל לחשוב שהפתרון חייב להיות מהפכה. לעיתים דווקא פעולה קטנה שוברת את הרצף: לשלוח פנייה, לקבוע שיחה, להגיד לא, להקדיש שעה לפרויקט או להפסיק התחייבות שכבר אינה נכונה. הערך של הצעד אינו בגודל שלו אלא בכך שהוא מייצר מידע חדש וחוויה חדשה. פעולה אחת אינה פותרת הכול, אבל היא יכולה להפוך מצב מעורפל למשהו שאפשר להמשיך לעבוד איתו.

לסיכום

פחד משינוי אינו סתירה לרצון בשינוי. הוא יכול להיות חלק טבעי מהמעבר מהמוכר אל הלא-מוכר. השאלה אינה רק איך להפסיק לפחד, אלא מה הפחד מנסה לשמור, האם ההגנה עדיין נחוצה באותה צורה, ואיך אפשר לנוע קדימה בלי להילחם בעצמנו.

מחקרים ומקורות

• Grupe, D. W. , & Nitschke, J. B. (2013). Uncertainty and Anticipation in Anxiety: An Integrated Neurobiological and Psychological Perspective. Nature Reviews Neuroscience, 14(7), 488–501. DOI: 10. 1038/nrn3524.
• Hartley, C. A. , & Phelps, E. A. (2012). Anxiety and Decision-Making. Biological Psychiatry, 72(2), 113–118. DOI: 10. 1016/j. biopsych. 2011. 12. 027.
• Wood, W. , & Rünger, D. (2016). Psychology of Habit. Annual Review of Psychology, 67, 289–314. DOI: 10. 1146/annurev-psych-122414-033417.
• Gardner, B. (2015). A Review and Analysis of the Use of ‘Habit’ in Understanding, Predicting and Influencing Health-Related Behaviour. Health Psychology Review, 9(3), 277–295. DOI: 10. 1080/17437199. 2013. 876238.

הבהרה: המידע במאמר נועד למידע ולהעשרה בלבד ואינו מהווה אבחון או תחליף לייעוץ או טיפול רפואי או נפשי.